מה אתם מחפשים? שאל השוטר, וכך הגעתי לבורא עולם

הרב שלי, הרב שמעון וייס מבית שמש, ביקש לפגוש בי לשיחה מכרעת על עתידי ועל משמעות החיים בכלל. קבענו שניפגש באמצע הדרך בין ירושלים לבית שמש- בצומת שורש. חיפשנו מקום לשבת ולשוחח, היינו בטוחים שבתוככי הישוב הסמוך "שואבה" בוודאי נמצא מקום מתאים לשיחה, נכנסנו אל תוך הישוב מחפשים את הגן הציבורי, בדרך כלל ידענו כי במרכזו של כל ישוב שוכן לו הגן הציבורי. אך לא הצלחנו למצוא אותו שוטטנו כה וכה ומקום לשיחה אין- – -.

לפתע עוצרת לידינו ניידת משטרה "מה אתם מחפשים כאן" הם בקשו לדעת, "גן ציבורי" ענינו, בסך הכל מקום לשבת ולשוחח. "אין כאן כזה דבר" אמרו השוטרים. מתוך ייאוש קראתי בקול מעומק ליבי "אלוקים! אני כל כך רוצה מקום שיהיה אפשר לשבת בו"  לא חלפה יותר מדקה ומכונית נוספת עוצרת לידינו שני גברים צעירים מבקשים לדעת במה ניתן לעזור לנו- גן ציבורי השבנו זה כל מה שאנחנו מבקשים…. מה הבעיה הם אמרו לנו כאן בסוף הרחוב תפנו שמאלה שם תמצאו מקום יפה לשבת בו.

ואכן כך היה, ישבנו ושוחחנו אודות ההארה המיוחדת שקיבלנו מהקב"ה. ראיתי כיצד בורא עולם פשוט חייך אלי ואמר לי מה הבעיה שמואל? אתה רוצה ספסל במקום שנעים לשבת בו? אני שולח לך מיד- אני אוהב אתך ורוצה שיהיה לך טוב. אותו רגע היה עבורי כל כך מיוחד הרגשתי שאותה מחיצה שגרמה לי להתרחק פשוט נשברה…

מיותר לציין כי חזרתי לישיבה ושוב לא עזבתי את התורה והמצוות לכל חיי. כיום אני יודע כי אין כזה דבר מחיצה בין יהודי לבורא עולם, כמאמר חז"ל "אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמים".