מרביץ תורה

דרור וולורד, מומחה עולמי בשטח האיגרוף התאילנדי, חזר לפני שנים בתשובה, אך לא זנח את האיגרוף * היום הוא מנהל מכון איגרוף בו לומדים כ-200 תלמידים, וביחד עם זאת גם מוסר שיעורי תורה קבועים במועדוני נוער שהוא עומד בראשם.

היה זה לפני מספר שנים: אל אחת התחרויות בארץ בתחום ה"איגרוף התאילנדי", הגיעו עשרות אנשים. חלקם באו להתמודד אל מול המתחרים השונים, וחלק באו לצפות במופע האגרוף המרתק שיהיה עוד רגע מולם. רובם ככולם היו בעלי מוטיב שווה – אנשים שקידשו את תרבות הגוף ובאו לעסוק ולהתעניין באחד מהתחומים הבולטים שלה, האיגרוף התאילנדי. אלו כמו אלו, המתחרים והצופים, לא האמינו למראה עיניהם שעה שאחד מהמתמודדים עלה על בימת האיגרוף. המתמודד היה בעל כיפה שחורה גדולה וזקן ארוך, שחור גם הוא, וניכר היה בו שהדבר האחרון בחייו שמעסיק אותו, הוא האיגרוף התאילנדי. אבל הנה, הוא בכל זאת כאן, ולמרבה תדהמת הצופים – היה הוא אף זה שנטל לבסוף את מדליית הניצחון אחרי הערב הארוך.

המתמודד ההוא, היה דרור וולורד. דרור גדל בילדותו, בתור ילד חילוני, בעיר חיפה. בעיר חיפה, כידוע, דרים זה לצד זה יהודים וערבים, והתקריות האלימות בשכונה בה התגורר הביאו אותו ללכת ללמוד הגנה עצמית, שלבסוף, בתהליך ארוך, הביאה אותו לחפש את הצד הרוחני שבתוכו ולמצוא תשובות לשאלותיו. "גדלתי בתור ילד חילוני בחיפה, ברחוב אלנבי שבשכונת הדר", מספר לנו דרור וולורד, "בתוך השכונה שהיא מעורבת בערבים, מוסלמים ויהודים. יצא לנו כמה וכמה פעמים להתקוטט עם בני דודינו. חברים רבים שלי, ניסו למצוא דרכים באמנויות לחימה, על מנת להתגונן מול הערבים שיזמו התקוטטויות. ובין החברים האלו שחיפשו ללמוד דרך להתגונן, הייתי גם אני. חיפשתי דרך להגן על עצמי מפני הפורעים".

כך מצאת וולורד את עצמו מתאמן במכון 'החורבה' בחיפה, שבבוקר פעל בו מוזיאון לאומנויות, אחר הצהריים ובערב – המכון לאימונים באגרוף תאילנדי, ובלילה פעל בו מועדון בילויים לילי.

וולורד נהיה מומחה בשטח האיגרוף התאילנדי, וזכה בעוד ועוד פרסים בתחום, בארץ ובעולם. כיום הוא מממשיך בתחום ובגדול, ויש לו עצמו כ-200 תלמידים שלומדים אצלו מספר פעמים בשבוע את רזי האיגרוף התאילנדי – אבל הפעם, לאחר שחזר בתשובה, זה כבר בדרך אחרת לגמרי מזו שהוא עצמו למד אותה: בענווה, בצניעות ובחוסר מוחלט של חשיבה בנוסח 'כוחי ועוצם ידי'. בין התלמידים נמצאים גם אנשי משטרה וצבא, ותושבי מושבים וקיבוצים. כ-90% אחוז מהתלמידים שלו כלל אינם שומרי מצוות.

אך מה שחשוב בעיניו יותר, בנוסף למכון האיגרוף, הוא פעילותו ברשת מועדוני נוער המרושתת בערי הצפון ומיועדת לנוער לא-דתי, במסגרתה ניתנים במועדונים הללו שיעורי תורה, נערך מידי שבת "עונג-שבת" ועוד פעילויות יהדות רבות, שסוחפות אליהן נוער רב. דרור מנהל את הסניף בנהרייה של רשת המועדונים. "גם במכון האיגרוף וגם במועדון הנוער, אנחנו מקרבים יהודים לאביהם שבשמים", אומר דרור. אל שיעור התורה שנמסרים במועדון שהוא מפעיל בנהרייה, בו הוא עצמו מוסר שיעורים וכן רבנים נוספים כמו הרה"ג מיכאל לסרי ועוד, מגיעים 50 תלמידים 4 פעמים בשבוע, ויוצאים מהשיעורים מחוזקים. רובם ככולם התחילו לשמור שבת ולהניח תפילין. חלקם אף מגיעים כאמור ללמוד בסופו של דבר בישיבות. יש אפילו מתאמנים שלומדים אצלו במכון האיגרוף ומגיעים גם למועדון הנוער לשמוע שיעורי תורה.

אז דרור וולורד, הוא כנראה מאמן האיגרוף התאילנדי היחיד בארץ שמתאגרף ומאמן מידי יום (חוץ משישי ושבת כמובן) בכיפה שחורה וזקן; מוסר שיעורי תורה קבועים בערבים; לומד חצי יום בכולל אברכים שהוא עצמו דואג למימונו מהכנסות המכון לאיגרוף ותורמים נוספים ויחד עם כל זאת מגדל עם אשתו את המשפחה וארבעת הילדים.

איך הוא מצליח לשלב מידי יום את הכל ביחד, ביום בן 24 שעות בלבד? "את זה תשאל את אשתי", הוא אומר בחיוך. אבל אין מה לשאול. הוא נכון לדברים קשים בהרבה. מה זה להכניס עוד קצת זמן ליומו הלחוץ, קטן עליו.