כשהרב זצ"ל חתם על שטר

במנות חז"ל את מעלותיה של התורה הריהם אומרים (אבות פרק ו' משנה ז'): "גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא". התורה "תורת חיים" היא, וכלשון הפסוק (משלי ג'/ י"ח): "עץ חיים היא למחזיקים בה". זכות לימוד התורה מצילה את האדם מכל גזרות רעות, ומסייעת לו לעולם הבא ואף בחיי העולם הזה, כפי שניתן ללמוד מהמעשה שלפנינו, שנוהג היה לספר גבאי בית הכנסת סוכוטשוב בבני ברק, הרה"ח ר' אברהם יעקב פרידמן ז"ל:

 

היה זה לפני כשלושים שנה, בימי חייו של הגה"צ ר' שמואל צבי קובלסקי זצ"ל ששימש כרב בית המדרש וראש הכולל דחסידי סוכוטשוב.

 

שמש בני ברקית שלחה את קרניה הלוהטות על העיר כולה, והמזגן הישן של בית הכנסת פעל בקול רעש גדול, בניסיון נואש להקל מעט מהחום המעיק.

 

מאן דהוא הציב כוסות ובקבוק סודה קר על אחד השולחנות, וכמה ממתפללי בית הכנסת הסבו סביבו כשהם מערים אל פיהם מהמשקה הצונן.

 

שמחה רבה הייתה שרויה על פני המסובים. הם, אנשים באים בימים שעברו לא מעט בימי חייהם, עומדים להתחיל בעז"ה ללמוד את המחזור החדש של הדף היומי. לחלק נכבד מהם זו אינה הפעם הראשונה, שכן משתתפים הם כבר זמן רב בשיעורו של רב בית הכנסת הגה"צ ר' שמואל צבי קובלסקי זצ"ל.

 

הרב עמד במקומו כשבת שחוק שהייתה בת לווייתו הקבועה, תלויה לו גם היום בזוויות פיו, הפעם ביתר שאת. רואה הוא את שומעי לקחו, שעברו עימו כברת דרך ארוכה ושמח הוא בשמחתם הרבה שזכו לקראת יום גדול ונכבד זה.

 

שנים רבות מסר הרב זצ"ל שיעורים בדף היומי תמידין כסדרן, ואף זכה במסגרת זו לסיים את הש"ס כמה פעמים.

 

יהודי יקר היה בבני ברק, ר' חיים ליכט ז"ל, שביום חם זה פסע גם הוא אל בית הכנסת לתפילת המנחה.

 

נכנס ר' חיים אל השטיבל, ובעמדו על מפתן הדלת נאנח אנחה כבדה, "הכנס ר' חיים והשב את ליבך בכוס סודה" פנו אליו המתפללים, והוא מתיישב לידם, אך נפשו מרה עליו. זמן לא רב חלף עד ששקע ר' חיים בשיחה עמוקה עם חבריו משכבר הימים ובפניהם פרש את אשר על ליבו.

 

"מי כמונו יודע", נאנח ר' חיים, "החיים מלאים תלאות, שלא לדבר על השואה שעברנו". הזקנים כולם, הנהנו בראשיהם במרץ ור' חיים המשיך ודיבר. "לצערי הרב לא זכיתי ללמוד את הדף היומי בקביעות. פעם", נזכר ר' חיים, "כשהייתי גר בעפולה, משך אותי יהודי יקר לשיעור גמרא שהתקיים מידי צהריים, במשך תקופה ארוכה הופעתי באותו שיעור, אך מעולם לא זכיתי לסיים את הש"ס.

 

היום", פנה ר' חיים אל קהל מאזיניו המרותקים, "כשנכנסתי אל בית הכנסת וראיתי אתכם בשמחתכם הרבה, המה ליבי מרוב צער על שאין חלקי עם חלקכם".

 

"נו", פנה אליו הישיש שבחבורה תוך שהוא מיטיב את ישיבתו "אף פעם לא מאוחר, היום עומדים אנו בתחילת המחזור של לימוד הדף היומי ואתה יכול להתחיל ולהצטרף אלינו וליהנות מזיו התורה".

 

ר' חיים הניף את ידיו בתנועת ביטול ואמר: "חבל, כה חבל. השנים חולפות ועוברות לבלי שוב. ראשי כבר עוטה שיער שיבה, רגלי גם הן כבר אינן ממושמעות לי כבימים עברו, ואני אין בכוחי להתחיל ללמוד את הש"ס במסגרת הדף היומי. לו לפחות הייתי יודע שאזכה לסיימו, היה הדבר נותן בי כוח ותעצומות נפש לזה, אך בגיל כמו שלי, מי יודע מה ילד יום". לגם ר' חיים מעט סודה ושקע בהרהוריו.

 

מן הצד עמד רב בית הכנסת, הגה"צ ר' שמואל צבי קובלסקי זצ"ל והביט ביהודי הקשיש המשתוקק ללמוד תורה בערוב ימיו, ורחמיו נכמרו.

 

לרגע קט נפגשו עיניהם של הרב ור' חיים והם הביטו זה בזה. 'מי כמו הרב יוכל להבין אותי', סח ר' חיים לעצמו וממחשבה למעשה, קם ממקומו וניגש אל הרב, שעמד בניחותא ושמע בשנית את דבר המעשה.

 

משסיים ר' חיים ז"ל את דבריו, נטל רבי שמואל צבי את ידו ושילבה בזרועו של ר' חיים והשניים יצאו אל הרחבה שלפני בית הכנסת.

 

השמש כבר עמדה לשקוע, ורוח קלה החלה לנשב על פניהם של האנשים כשר' שמואל צבי פתח את דבריו: "עסק יש לי בשבילך, עסק טוב", אמר לר' חיים שעמד מהילוכו ועשה אוזניו כאפרכסת.

 

גבאי בית הכנסת יצא אל החצר וקרא לר' שמואל צבי ולר' חיים לתפילת מנחה, לאחריה חזרו השניים אל החצר והמשיכו בשיחתם.

 

"עסק", אמר רבי שמואל צבי, "הוא עסקה הנרקמת בין שני צדדים וקיומו מותנה בכך שכל צד מתחייב למלא את התחייבויותיו. אני מתחייב לך, ר' חיים", אמר ר' שמואל צבי כשפניו מרצינות, "אם תקבל על עצמך ללמוד בקביעות את הדף היומי בלא הפסקות כלשהן, לבד מאונס או מחלה וכדו', אתפלל שתזכה להאריך ימים ולסיים את הש"ס כולו ולא יאונה לך כל רע".

 

ר' חיים תפס בשתי ידיו את ידו של הרב זצ"ל, ובעיניים בורקות שאל: "הרב מבטיח? מבטיח?", "ודאי וודאי", אמר לו הרב, "אם כך", פנה ר' חיים "אני רוצה מכתב חתום מכבוד הרב שבו נחתום על העסק שלנו לזיכרון עולם".

 

ומדיבור למעשה. ישבו השניים בבית הכנסת כשמסביבם עומדים המתפללים כשהפעם עיניהם כלות, הן מי לא רוצה הבטחה חתומה שכזו. בשתיית "לחיים" חגיגית נחתם השטר עם עדים כדת וכדין, לעיניהם של באי השיעור שזכו לחוות מעמד נדיר במינו.

 

כך אמנם היה, זכה ר' חיים ליכט ז"ל לשמוע וללמוד את הש"ס כולו מפי הגה"צ רבי שמואל צבי קובלסקי זצ"ל, ובהגיע היום הגדול של סיום הש"ס, אחז ר' חיים ז"ל את השטר כשכולו התרגשות ונופף בו לכל עבר: "מורי ורבותי, עליכם לדעת כי התורה היא כארון שנשא את נושאיו, עלינו מוטל להקדיש את הזמן ללימוד התורה ועל ידי כך נראה ברכה והצלחה בכל".

 

על ידי לימוד התורה זוכה האדם לברכה ואושר וכלשון חז"ל "תורה מגנא ומצלא", התורה מגינה ומצילה את האדם מכל רע.

 

יהי רצון שנזכה לעסוק בדברי תורה, ולסיים.