"אני רוצה להיות כמוך" התחנן הצעיר הקיבוצניק

כששואלים אותי מהו "בן ישיבה", אני משיב בסיפור שקרה לי לפני שנים רבות. בעודי מתהלך ברחובה של עיר, ניגש אלי נער צעיר קיבוצניק ואומר לי: "אני רוצה להיות כמוך". לא ידעתי מה לומר לו, חיבקתי אותו, אמרתי לו: "מה אתה רוצה ללבוש בגדים כמוני, אתה רוצה את המגבעת שלי…? מה?", אך הוא היה נחוש בדעתו. "אני מרגיש" הוא אמר "שאני רוצה ללמוד על יהדות". הוא לא ידע כלום.

 

אני לא ידעתי מה לעשות איתו. לא ידעתי איך מלמדים נער שזה עתה נפגש לראשונה בתורה. החלטתי לקחת אותו לישיבה, שם ידעו מה לעשות איתו. נכנסנו לכמה ישיבות. לא היו באותם ימים ישיבות לחוזרים בתשובה, לכן זו היתה בעיה גדולה, כי הוא לא התאים כלל מבחינה לימודית לישיבה. היתה ישיבה אחת שראש הישיבה קלט שמדובר בנער מאוד מוכשר, הוא בחן אותו במתמטיקה ולפי זה הבין שהוא יוכל להצליח בגמרא, והנער אכן התקבל לישיבה.

 

לפני שנפרדנו אמרתי לו" "דע לך יקירי, צפויים לך ימים לא קלים, יהיו לך בוודאי משברים וקשיים. אף אחד לא יוכל לעזור לך, לא הרבנים, לא החברים, לא ההורים, רק הקב"ה. לקחתי אותו אל ארון הקודש. אמרתי לו: "כשיהיה לך קשה, תיגש לכאן, ופשוט תבכה תבקש מהקב"ה עזרה. הוא ישמע, הוא גם יעזור לך הוא כל יכול!". למדתי אותו גם את השיר "אבינו מלכינו חננו ועננו כי אין בנו מעשים עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו".

 

עברו מספר חודשים והנער כבש את מקומו בישיבה כאחד המצטיינים. הוא אף ערך סיום מסכת במעמד רבני הישיבה. גם אני הוזמנתי, והיה נראה שהכל הולך למישרים. אבל אחרי שנה וחצי הוא נשבר ועזב הכל. הרבנים שלו מהישיבה נסעו אליו לקיבוץ וניסו לדבר על ליבו אך ללא הועיל. נסעתי גם אני אליו לקיבוץ, איך שהוא רואה אותי הוא פשוט ברח לתוך החורשה שמאחורי ביתו, לא רציתי לרוץ אחריו לחורשה, אבל ביקשתי מאמא שלו, כשהוא יחזור תבקשי ממנו שיתקשר אלי, תסבירי לו שבאתי מרחוק, וחשוב לי לדבר איתו.

 

ביום שישי בבוקר הוא התקשר אלי. קבעתי איתו שחצי שעה לפני שבת אתקשר אליו, ואכן התקשרתי אליו אחרי מספר מילות נימוס הסברתי לו שאנחנו ממש קרובים לשבת, לכן אמרתי לו אני אדבר ואתה תקשיב. דקה לפני הצפירה המבשרת את זמן הדלקת הנרות פשוט אסגור את הטלפון ואם תרצה נמשיך את השיחה בזמן אחר.

 

שחזרתי באזניו את כל מה שעבר עליו מיום שהכרנו, את הדמעות ששפך לתוך ארון הקודש את ההצלחה האדירה שהיתה לו. איך אפשר שאלתי אותו בין הדברים לתת שתי סתירות להקב"ה ולשכוח הכל? – – –

שרנו קצת לתוך הטלפון "אבינו מלכינו" עד שהגיע הזמן לסיים, "שבת שלום" אמרתי והנחתי את השפופרת .

 

בליל שבת לאחר התפילה ליד ביתי אני רואה את "הנער" מחכה לי בבגדי בן ישיבה- – –

 

אחרי שסימנו את השיחה הוא הודיע לאמא שלו אני הולך אליו!

 

-"איך", אמרה לו אמו, "חשבתי שעזבת את כל הענין". 

-"אני חוזר! ".

-"אבל כבר שבת" .

-"אקח מונית, אסע עם נהג גוי עד שיהיה אסור לנסוע ואמשיך ברגל, אני לא מוותר!".

 

והוא אכן לא ויתר הוא המשיך עד הסוף. היום הוא איש חינוך מפורסם ומלמד בישיבה. הוא בן ישיבה, הישיבה בנתה אותו!