הרב אריה דרעי מדבר: על חוויותיו, על השכלתו ועל כהונתו כמנכ"ל משרד הפנים בגיל 26

עברתי הרבה חוויות בחיים, הייתי בממשלה והייתי בכנסת ואני אומר לכם, חוויה של ישיבה - אין עוד מקום כזה בעולם! זה משהו אחר לגמרי, זה חוויה שאתה בעולם אחר לגמרי.
צילום: CC BY 3.0 (הגדל)

שלום לכם, קוראים לי אריה דרעי, למי שלא מכיר.

 

התמניתי בגיל 26 כמנכ"ל משרד הפנים. ישר מהישיבה. הייתי בחור ישיבת חברון, אח"כ אברך בישיבת מיר, ומהישיבה הורו לי רבותי, גדולי ישראל, להיכנס לתפקיד ציבורי ונקלעתי איכשהו להיות מנכ"ל משרד הפנים. משרד הפנים זה משרד גדול מאוד, משרד מאוד מקצועי, ולפני היה מנכ"ל שהיה ידוע כמנכ"ל אולי הטוב ביותר במדינה.

 

ואני, ללא רקע, אני חייב לציין, לא עשיתי בגרות, לא גמרתי ביה"ס יסודי- כיוון שעליתי ממרוקו בגיל 9 לארץ, ואחרי כמה חודשים ההורים שלי שדאגו לחינוך שלי ושל אחי הר' יהודה - הרב של באר שבע, והם ראו שברחוב, לצערנו הרב, החינוך הוא... מאד חששו לחינוך שלנו, ושלחו אותנו לפנימייה כבר בגיל צעיר כך שגם ביה"ס יסודי לא סיימתי, אז אין לי הרבה השכלה כללית.

 

כל ההשכלה שלי בעיקר היא ההשכלה התורנית. כל החיים שלי למדתי בישיבות, ונכנסתי למשרד הפנים שהוא מאוד מקצועי, חששתי מאוד. אבל אני חייב לציין, אני אומר את זה לא בשביל להתגאות, חלילה, אלא בשביל שאתם תדעו, הצעירים, כשאתם מתלבטים בחיים שלכם בצדק "מה יהיה עם העתיד שלי?", וכך היה באמת עם אבא שלי שיהיה בריא ועם ההורים שלי, שכל העולם צעקו עליו מה אתה שולח את הילדים שלך לישיבות, מה יצא מהם?! מה הם ידעו לעשות בחיים?! לא יצא להם מזה שום דבר! איפה יהיה להם מקצוע?! מאיפה תהיה להם פרנסה?! כמובן שאלה שטענו את זה אז, היום אומרים לאבא כמה צדקת, כיוון שברוך ד' הוא רואה נחת מהילדים שלו, וכל אחד הגיע: אחי הגדול הוא רב ראשי של באר שבע, הוא דיין, הוא ראש אבות בתי הדין, וככה כל האחים שלי.

 

אני לא הגעתי לרבנות, הגעתי למשרד הפנים. והיה קשה מאוד להתמודד בהתחלה, אבל אני ראיתי דבר אחד, ואני אומר לכם את זה באחריות מוחלטת: כל מי שיש לו השכלה תורנית ישיבתית - לא, השכלה תורנית לא רוכשים באוניברסיטה, תורה זה לא עוד איזושהי חכמה. תורה צריך ללמוד בישיבה. ואני אסביר לכם עוד מעט מה זו ישיבה מהניסיון שלי. אבל כל מי שעבר חוויה של לימודים טובים חמש-שש שנים בישיבה קדושה, עבר בישיבה במסלול אמיתי, לא בישיבה כאילו "לייט" כזה, חצי כזה או חצי אחרת, אלא ישיבה כמו שלמדו אבותינו וסבותינו - ישיבה מסורתית- זאת הכשרה, חוץ מהחוויה האדירה שאין חוויה כמוה בעולם.

 

עברתי הרבה חוויות בחיים, הייתי בממשלה והייתי בכנסת והייתי בכל מקום, ואני אומר לכם רבותי, חוויה של ישיבה - אני לא מדבר על העולם הבא, אני מדבר על העולם הזה- חיי החברה, הדינאמיקה המדהימה הרוחנית והחברתית- אין עוד מקום כזה בעולם! אי אפשר להסביר. זה משהו אחר לגמרי, זה חוויה, זה עולם! אתה אמנם חי בעולם הזה, אתה נמצא בירושלים, אתה נמצא בבני ברק, אתה נמצא בחיפה, בכל מקום כביכול אתה חי עם העולם, אבל אתה בעולם אחר לגמרי. זה עולם של מידות אחרות, של נתינה, של אהבה, של עבודה על המידות, שמה אתה עוד מבין את "איזהו גיבור הכובש את יצרו", כשכל העולם עסוק, לצערנו הרב, בהישגיות, בתאוות, בחיי שעה, בחיי תאוות, אתה רואה פתאום חבר'ה צעירים מוכשרים ביותר, טובי הבחורים, שכל היום חושבים איך לשפר את דרכם, איך לתת לשני, איך להתעלות, איך להתחזק, איך לעבוד על עוד מידה, איך להתגבר על יצר, זה חוויה מדהימה.

 

שבת ישיבתית, מי שלא ראה כזו שבת לא ראה מה זה שבת, איזה רוחניות, שירה של מאות בחורים ביחד שיושבים ושרים שעות והם מתעלים ומתענגים ואוהבים אחד את השני, וביחד דואגים אחד לשני, החזק דואג לחלש וביחד מתרוממים וגדלים ביחד- חוץ מהחוויה התלמודית- מי שמתעסק עם סוגית גמרא ומתחיל לחשוב. כן, למה, ואתה רואה, אתה הקטן שעכשיו אתה מתחיל ללמוד גמרא, שנותנים לך את הכלים ואת היכולת כביכול להביע דעה עצמית. לא לדקלם חומר ולחזור ולסכם סיכומים כמו שלומדים היום באוניברסיטה, אלא להתייגע על כל דבר ודבר ולתת לך את האפשרות לחלוק!

 

אתה הקטן יכול לחלוק על הרמב"ם! אתה יכול לבוא, ילד קטן, ולהגיד "רגע, למה הרמב"ם ככה, הרמב"ם טעה, בגמרא כתוב אחרת", ואז אתה מתחיל לשבור את הראש שלך, אבל בכ"ז הרמב"ם כתב, אז אתה מתחיל, ואתה מאמץ את הראש שלך וממשיך ואתה פתאום מרגיש, אני, נתנו לי מקום לחדש.

 

ואתה רואה בחור צעיר איך הוא מתעלה ומתעלה ואחרי שנה-שנתיים הוא הופך להיות ממש ת"ח, שיכול להתמודד ויכול לחשבן. איזה סיפוק! איזה הנאה! אני לא מדבר על הכלים שיכולים. תאמינו לי, כשבאתי אח"כ למשרד הפנים ואני חוזר למוסר ראשון, זה היה בלי להתבייש הרבה. ישבתי עם רואה חשבון, עם עורכי דין, עם כביכול אנשים שמדברים איתך בשפה של בית מרקחת, ואתה כביכול לא אמור להבין שום דבר, אבל מהר מאוד, מהר מאוד הם הבינו שמי שיודע ללמוד דף גמרא עם רש"י ותוספות יכול להתמודד עם כל דבר. ומהר מאוד ב"ה, אני לא יכול להעיד על עצמי אבל יעידו אחרים, שכולם הבינו שיש היום מנכ"ל משרד הפנים שא"א לעבוד עליו. עם מאזנים של רואי חשבון ועם חוות דעת משפטיות, מהר מאוד אתה מוצא להם את כל החסרונות ואת כל הבעיות והם נדהמים, "רגע, איפה, כבוד הרב, איפה למדת את זה??" – "לא, לא למדתי. למדתי גמרא-רש"י-תוספות. מי שיודע להתמודד עם גמרא-רש"י-תוספות- יכול להתמודד עם כל דבר, זה שטויות.

 

לכן אני חוזר לנקודה הראשונית: חייב כל בחור יהודי, לא משנה מה הוא מתכנן לחיים שלו בהמשך, הוא לא יכול לוותר על החוויה הזאת להיות כמה שנתיים-שלוש-ארבע שנים בישיבה, למה זה חוויה שאסור לפספס אותה. זה בניה. אדם בונה את עצמו לעתיד בצורה שאין עוד מקום בעולם. כל החוויות הללו, כביכול חלילה בהודו, זה שטויות. זה הכול חיקויים הכי זולים לחוויה הרוחנית שאפשר ללמוד בישיבה.

 

אנחנו יהודים! יהודי חייב! יהודי שיש לו נקודת טיפת אמת, יגיד, "רגע, למה קוראים לי יהודי? למה אני יהודי? אם אני יהודי פירושו שאבות אבותי קיבלו את התורה בהר סיני, ויש לנו תורה שמחייבת אותנו, בוא נראה מה התורה הזאת אומרת". ואין מקום אחר בעולם שאפשר ללמוד את התורה חוץ מישיבה. כיוון שהישיבה זה בית היוצר של התורה רק שמה אפשר ללמוד את התורה מקורית. ורק שם אפשר לקבל את החוויה האמיתית ולא חיקויים אחרים.

לכן כל בחור צעיר צריך לא לוותר על החוויה הזאת, אם נותנים לכם, אם אתם נתקלים בהזדמנות, או אם אתם נתקלים באנשים שיכולים לכוון אתכם, או אם אתם רואים את האתר הזה, אתר 'אחינו', ואתם מאזינים לי, אתם יכולים להיכנס, תכנסו, יש שמה פרטים, הם יתנו לכם. אף אחד לא יכריח אתכם, אבל הם יתנו לכם לטעום, הם יקחו אתכם לשבת חווייתית לראות מה זה ישיבה, ללכת לראות מה זה חברים שלכם, איך הם יתעלו בישיבה.

אני מכיר בחורים שהיו נראים כמוכם, אפילו יותר. עם הקוקו ועם העגילים ועם כל תאוות העולם הזה, וכשהראש היה על 5 יחידות בגרות, והצבא, והסיירת - הם הלכו לחוויה הזאת של הישיבה. והיום, הם נראים, אתם תראו אותם לא תכירו אותם. לא שהבחור נהיה חלילה פתאום איזה פאנט או איזשהו פרימיטיבי. פתאום אתה רואה את העיניים שלו, את החוויות של מה שהוא עובר, איך בחור שכולו היה ריצה אחרי האגו ואחרי תאוות פתאום הפך להיות איזושהי עדינות, איזושהי קדושה, איך הבחור מדבר פתאום באצילות, זה השינוי שהתורה עושה. רק התורה יכולה לעשות את השינוי הזה. ורק במסגרת של ישיבה.

כשאתה נמצא במסגרת של ישיבה וכל היום האווירה מחנכת אותך לוותר על האגו, לוותר על העצמיות שלך, ללכת ולתרום לאחר, ולהיות חלק מיחידה-ביחד, ללמוד תורה, לעבוד על מידותיך, להתעלות מבחינה רוחנית, לא להסתפק אף פעם בדרגה שבה אתה נמצא, אלא להמשיך ולהתעלות הלאה. והחוויה הרוחנית השכלית הזאת של לשבת ולהיכנס לעובי הסוגיה של גמרא, לראות מה זה באמת גמרא. מה זה כשאומרים "שור שנגח את הפרה", זה לא איזושהי בדיחה. כמה עמקות יש בדברים הללו, איך התורה התחשבה ואיך התורה נכנסה לכל תחום. הכול אפשר ללמוד דרך התלמוד. להכול אפשר להגיע דרך התלמוד.

לכן אני פונה אליכם מתוך אהבה, מתוך ידידות, כמי שעבר את הדבר הזה, חייבים! אל תוותרו על החוויה הגדולה הזאת! אל תוותרו על הדבר! תנסו, אתם תברכו אותי כל ימי חייכם. כל בחור, לא משנה התוכניות, אתה רוצה להיות רופא, ואתה רוצה להיות עורך דין- כל מה שאתה רוצה להיות בחיים- תעשה קודם כל. אתה בשנות הנערות, בשנות הבחרות הללו שזה שנים שלא יחזרו לעולם זה השנים שהאדם יכול לבנות את עצמו, לפני שאתה יוצא לחיים הגדולים, תכנס לישיבה לתקופה, אפילו תקופה קצרה. אבל תעבור את החוויה הזאת ותכנס לישיבות המקוריות והאמיתיות, תבקש פרטים, אל תתעצל.

אחרי ששמעת את הדברים, תנסה, תעשה את הצעד השני, תנסה לברר, תכנס ותברר באתר מי יכול לתת לך תשובות לישיבות, מה זה מחייב אותך. יש כל מיני מסגרות. יש מסגרת שלא מפריעה לך ללימודים. יש להם למשל מסגרת של "יולי-אוגוסט"-בחופשים- 3 פעמים בשבוע- תשב, תטעם מה זו ישיבה בצורה מקורית מהבוקר עד אחה"צ עם חברים שלך, עם צוות נהדר שילמד אותך מה זה גמרא, תטעם מה שזה ואח"כ תחליט אחרי יולי-אוגוסט מה אתה רוצה לעשות. אבל לא לנסות את הדבר הזה, במקום זה את יולי-אוגוסט ללכת לשרוף סתם על דברים שלמחרת אתה שוכח, שכמה שאתה לוקח יותר אתה אף פעם אתה לא שבע, כיוון שהעין מעולם לא שבעה?!

אבל זה לא, בפנימיות האמיתית אתה יודע שזה ריקנות, שאין בזה שום דבר, אתה רואה חבר'ה רוקדים רוקדים, ואתה רק יודע יותר טוב ממני. רוקדים ורוקדים ומשתוללים בדיסקוטקים ובפאבים וחושבים שהם השמחים ביותר בעולם, אבל האמת, תגיד לי, תסתכל לי בעיניים, אתה יודע אבל שהכל ריקנות. אתה יודע שאתה חוזר הביתה בשלוש-ארבע, ואתה יודע שאין בזה שום דבר. נו, רצת, אנשים חופשיים כביכול. מה זה חופשי? שאתה עושה את כל מה שהיצר שלך רוצה? את כל התאוות שלך? שאתה רץ כעדר אחרי כל החבורה. אדם חופשי באמת זה שמתגבר על עצמו ואומר "לא, רגע, מה אני עושה, אני מבזבז סתם את הזמן שלי, מה יצא לי אחרי 24 שעות שביליתי? מה יצא אח"כ? שכחתי מזה, הראש מבולבל לגמרי מהשתייה ומהדברים האחרים, אבל מה יצא לי בצורה אמיתית.

במקום זה תחשוב על אותו חבר שלך שלא הלך איתך ביחד, אלא הלך לישיבה, מה הוא הרוויח ב24 שעות, איזה חוויות! איך הוא בנה את עצמו, מה הוא הרוויח באותו יום. הוא עבד על עצמו, התקדם ברוחניות, התקדם במידות שלו, הוא למד עוד משהו. את החוויה הזאת אסור להפסיד.

לכן, תנסו, תמשיכו את הצעד הבא. תברר פרטים באתר, תשאל את השאלות, תקבל את התשובות, ותתחיל את הצעד הראשון. אחרי שעושים את הצעד הראשון- הרבה יותר קל את הצעד השני, אבל את הצעד הראשון רק אתה יכול לעשות.

לכן, תתגבר, "איזהו גיבור הכובש את יצרו", זה הגיבור האמיתי. שאני, אם יש בי נקודת אמת, נקודה שאני אמיתי עם עצמי ואני יודע את האמת שאני לא בדרך הנכונה, שמה שהחיים מציעים לי היום, שמה שהתרבות מציעה לי היום זה לא דבר אמיתי, זה הכול חיקויים, זה הכול גירויים חיצוניים שאין בהם שום תוכן בפנים, שזה לא בונה אותי, אלא ההיפך הורס אותי. לא נותן לי שום דבר אחר.

אז בוא, אם אתה אמיתי עם עצמך רק אתה לא יודע את הדרך, גם אם אתה מסתפק במה שאני אומר, אבל לכל הפחות בוא ותנסה, תבדוק את זה, תעשה את הצעד, תברר. תאמינו לי שאתם תודו לי בחיים, כיוון שאתם תדעו שזאת המתנה הכי גדולה שאפשר לקבל, לעבור את החוויה הזאת להיות בישיבה. רק שם בישיבה אפשר להבין מה זה תורת ישראל, מה זה תורת חיים, מה זה תורת אלוקים, מה זה חוקי ה'. מה התורה, שלהבדיל מכל החוכמות, התורה היא גם בונה את הבנ"א, היא משנה את הבנ"א, היא הופכת בנ"א בצורה מושלמת ממש. אתה רואה בנ"א- אדם עקשן, אדם גאוותן, אדם אגואיסט- פתאום איך הוא משתנה, ואתה לא מבין איך זה בא פתאום. מי? איך יכול? זה התורה! זה הכוח של התורה! תורת האלוקים, חכמת האלוקים היא משנה.

והחוויה, ואני מדבר עכשיו אפילו החוויה הגשמית, החוויה החברתית היא מדהימה. היא מדהימה! כשתראו מה זה ישיבה- אתם לא תרצו לעזוב אותה. אני, כשהייתי בישיבה היה צריך בכוח פעם בחודש שההורים שלי היו צועקים עלי לבוא לשבת, לא בגלל שלא היה לי נחמד בבית. יש לי בית יוצא מן הכלל עם הורים, אבל כל כך היה תענוג בישיבה בשבת, כל כך היה תענוג החיים בפנימייה, החיים עם החברים, החיים הרוחניים, לשבת ללמוד בליל שבת כל הלילה, תענוג שאין כדוגמתו. השירים, הריקודים, חיי החברה, את כל זה אסור להפסיד אותם.

אין עוד מקום כזה בעולם.

לכן אני מסיים: תנסו, תנסו, תנסו. זה מה שאני אומר. רק לנסות. פעם היה קשה מאוד, אני בגיל 9 היו צריכים לקחת אותי לפנימייה לנתק אותי מהבית כיוון שלא הייתה מסגרת אחרת. בגיל 9 הייתי ועזבתי את הבית של ההורים שלי והלכתי לפנימייה בחדרה שפעם בחודש היינו באים הביתה, היינו מכבסים כביסה לבד. לא היו לנו שום תנאים. היו תנאים נוראיים. אבל זו הייתה הדרך היחידה להינצל מהרחוב. אבל היום ב"ה יש את כל התנאים שבעולם. לנו לא היה אתר אינטרנט, ולא היה מי שיפנה אלינו, לכם יש את כל הניסויים. אפשר לנסות, כמו שאמרתי, ביולי-אוגוסט, יש עוד מסגרות אחרות, יש כל מיני מסגרות היום שאפשר לבוא שבתות לניסוי. כל הדברים הללו קיימים היום בתנאים הטובים ביותר, גם הגשמיים וגם הרוחניים. מה שלא היה פעם. ולכן אסור לפספס את ההזדמנות הזאת.

עלו והצליחו ותודו לי עוד על זה. חזקו ואמצו!

תגובות
מס. התגובהתוכן התגובה
2. ודיע (27/06/2011 23:02:37)
3. אבשלום לוי (26/09/2011 11:37:02)
4. שיקוביץ (11/11/2011 14:30:30)
5. יצחק (21/03/2018 15:27:14)
שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד