'ככל שנכנסים ללימוד התורה משתוקקים להמשיך בזה עוד ועוד'

 

פרופסור עמוס ינון מנהל מחלקה פנימית ומומחה למחלות זיהומיות בביה"ח "שערי צדק" חבר קיבוץ קליה וחוזר בתשובה, מספר לאתר 'אחינו' על לימוד התורה ומבט מפוכח על החיים.

 

כבעל תשובה, בראשית הדרך אתה מרגיש שיש בך סתירה פנימית, מצד אחד ככל שנכנסים ללימוד התורה משתוקקים להמשיך בזה עוד ועוד … מצד שני יש את המחויבות לחולים, ולהדרכה של דור נוסף של אנשים שיוכלו לעזור לרפא חולים. לפעמים, הלב היה נקרע בין העולמות, עד שהבנתי שהתורה היא התשתית לפעול בצורה נכונה. ברוך השם, כיום אני מצליח ללמוד תורה כמעט שלוש שעות בכל יום, שעה בבוקר, שעה בערב ובמשך היום אני משתדל לחטוף עוד שעה, זה בהחלט מאמץ, אבל זה נותן סיפוק עצום.

 

היום אני יודע, שאדם שחי על פי התורה שואל את עצמו תמיד מה ד' רוצה ממני, אם אכן הוא נוהג כך גם כל המעשים שלו הם ממש תורה.

 

אדם  חי לפי דעות מתחלפות, אם זה קפיטליזם, או תפיסות הומאניות, אבל באמת הכל על פי שרירות- הלב. למעשה הוא חי בתוך ערפל ומחפש דרך, אם הוא זוכה לפתוח צוהר לתורה, הוא מגיע לתובנות חדשות, הוא קולט בכל פעם עוד עומק שיש בתורה.

 

התורה היא כמו 'בצל', ככל שאתה מקלף אתה מוצא רובד נוסף. בלשון חז"ל: "מים שאין להם סוף". התורה מעשירה את חיינו, ונותנת לנו כח להתמודדות עם רגעי עצב ושמחה. אני אין לי הרבה מה לספר על  עצמי רק שאני פרופסור לרפואה, ומנהל מחלקה בבית חולים, אני חבר קיבוץ "קליה ".

 

אבל האמת שכל הדברים האלה הם הכל מלבושים. השאלה מה אתה ומי אתה כאדם.

 

כמנהל מחלקה בביה"ח, הבחנתי לפעמים כיצד המתמחים שלי כשהם מקבלים חולים חרדיים והם מציינים בגליון החולה "חסר השכלה". שאלתי את אחד החולים, שהוגדר כ"חסר השכלה": "למדת ב'תלמוד תורה'? למדת אח"כ בישיבה? ". והוא ענה 'עד היום אני לומד שעות רבות ביום' אז למה הוא חסר השכלה תהיתי, האדם לומד כל היום, משקיע עצמו בהבנת התורה,  אלא מה אין לו "תעודה או נייר", אז הוא לא נחשב!!!

 

למדתי במהלך חיי להתבונן מעבר להגדרות, לראות את האדם נתקלתי כבר באנשים בעלי תארים, הם למדו המון דברים אבל חסר להם כל כך הרבה. אדם בלי מידות מתוקנות, הוא אדם לא שלם. לימוד תורה זהו יסוד האדם.