להרגיש "אשריך בעוה"ז"

מרן הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל, בעל ה"אור לציון": אם נחשוב מצד השכר של עסק התורה, לא יהיה מקום לספק, שכן, כיצד יתכן שיציעו לאדם לעבוד שמונה שעות ביום, ותמורת זה יקבל משכורת גבוהה מאוד, ודירת פאר ומכונית, ועוד ועוד, מי הפתי שלא יסכים, ולמה בתורה מסתפקים

 

הדבר תמוה מאוד איך נכנס ספק בראשם של מקצת בני אדם אם כדאי ללמוד בישיבה קדושה, הלא אפילו אם נחשוב מצד השכר של עסק התורה, לא יהיה מקום לספק, שכן, כיצד יתכן שיציעו לאדם לעבוד שמונה שעות ביום, ותמורת זה יקבל משכורת גבוהה מאוד, ודירת פאר ומכונית, ועוד ועוד, מי הפתי שלא יסכים, ולמה בתורה מסתפקים, וגם אותם שזכו ללמוד בישיבה, לא מובן איך לפעמים מתרשלים או מתבטלים, וכ"ש אם נחשוב ביותר בעומק ערך התורה, לא יתכן להסתפק או להתרשל.

 

 וישנם סכלים, שלפעמים כשלומדים תורה מסתכלים מידי פעם בשעון לדעת כמה זמן נותר לסיום הלימוד, ומחכים שיעבור הזמן, ואינם חשים כלל את הערך הגדול שיש בעסק התורה, וצריך להבין ממה נובעים דברים אלו, אלא החסרון הוא באדם עצמו, שאינו מבחין בין טוב אמיתי למדומה, וגם מי שיודע מה הטוב האמיתי אינו נהנה ממנו, כי לא חש זאת בפנימיות, כאדם שאינו צמא למים – למה ישתה, ואף אם ישתה, אין לו הנאה בשתייתו, אבל מי שצמא  מוכן לשלם כסף עבור מים, כך להבדיל בלימוד התורה הקדושה, מי שלא טעם טעמה של תורה, אינו מתאווה לעסוק בה, אבל מי שכבר יושב בישיבה קדושה, ועוסק בתורה ביום ובלילה כפי כוחותיו בשמחה, נהנה מאוד, כדאיתא במדרש (שהש"ר א, יט) נמשלו דברי תורה למים וכו' מה מים אם אין אדם צמא אינה עריבה בגופו, כך התורה, אם אין אדם עייף בה אינה עריבה בגופו עכ"ל, וזוכה לאושר רוחני בעוה"ז ובעוה"ב, ואם לא נהנה, זה מראה שחסר לו משהו!

 

ועל פי זה אפשר להסביר דברי המשנה באבות (פ"ו מ"ד) כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל וכו', וחיי צער תחיה, בתורה אתה עמל, ואם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב עכ"ל, ולכאורה אם חי חיי צער אין אשריו בעוה"ז, אלא האמת, מי שעוסק בתורה מרגיש את האושר האמיתי, ולעומת זה מי שלא עוסק בתורה, גם אם יהיה לו כסף וזהב לרוב, אין זה אושר, א"כ מובנים דברי התנא שאע"פ שחי חיי צער, אם עמל בתורה זוכה לאושר האמיתי, ואין הוא מרגיש בשום דבר מענייני העוה"ז שחסר לו, אם מצער אותו, כי סיפוקו ואושרו מעמל התורה, שהוא אושר רוחני אין סוף, שכל ענייני העוה"ז בטלים ומבוטלים לגביו, וממילא אדם אשריו עוד בעולם הזה, והדגיש התנא את כל סוגי הצער שמנה, והיינו שהיא האדם מוכן לבטל רצונו הגשמי לגמרי על מנת להגות בתורה, כי מי שמרגיש הפרעה מכל דבר שנעשה נגד רצונו, אין ספק שתכבד עליו עבודת ה' כובד גדול.

 

וגם העוסקים בתורה, לפעמים אינם מתבוננים על ערך התורה, היות ומערבים את רצון הבורא ית' עם רצון בנ"א, כי הם רוצים לחיות בהרגשה טובה, ונראה להם כאילו מישהו שולט עליהם, כל אחד כפי עניינו, כגון רב או משגיח וכו', והם עובדים אותו ח"ו, ומערבים רצון הקב"ה עם הרצונות שלהם, ומחשבתם היא כיצד לצאת ידי חובה עם אותו שליט, ואין להם מחשבה כיצד לעשות את רצון השי"ת. ודבר זה הייתי רואה בחוש, איך שלשיעור שאני נוהג למסור בשבת בביהכ"נ משתדלים הצבור להופיע, ומקפידים שלא לאחר חלילה, ולא להחסיר מלשמוע וכו', משום שאין להם מחוייבות  להגיע, ואיני מעיר כלום, וממילא מחשבתם נקיה מסיבות חצוניות והם באים רק מהכרתם בערך התורה, ועל כן מתנהגים הם כיאות לזה, אבל אם הייתי מעיר לנעדרים או למאחרים, רובם לא היו באים, והיו נותנים אמתלאות שונות להעדרם, כי זה היה גורם להם הרגשה שמישהו שולט עליהם, וצריכים להסתדר עמו שלא יקפיד עליהם.

 

וזה כלל שצריך לנהוג בו בכל מהלך החיים, להשתחרר לגמרי מכל מרות של בנ"א בעולם, כמובן שאיסור חמור לזלזל בשום אדם בעולם, ובודאי שצריך לומר לאחראי עליו מה הסיבה שלא בא או איחר, אבל במחשבה – החשש צריך להיות רק מב"ד של מעלה, וזוהי דרגה גבוהה, כמ"ש רבי יוחנן  בן זכאי לתלמידיו כשנכנסו לבקרו בשעת חוליו, ובקשו שיברכם, אמר להם, יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם, אמרו לו תלמידיו עד כאן, אמר להם ולואי, תדעו, כשאדם עובר עבירה אומר  שלא יראני אדם (ברכות כח:). וצריך להרגיש שכל רגע שמוסיף  האדם בלימוד התורה, וכל מצוה שמקיים זה ריוח אישי שלו ובשבילו, ואם חלילה קרה אונס, ואפילו של דבר מצוה, כגון שאביו ביקש ממנו לעשות בשבילו דבר מה שאינו סובל דיחוי וכד', ומחמת זה לא למד זמן מה,  או איחר לשיעור, צריך לדעת ולהרגיש שסוף סוף במציאות הפסיד. וכך היה מעשה בזמן שהיו הפגזות (לתקפ"צ), ובשבת עצרה מונית ליד המרכז המסחרי, וירד ממנה אדם עם חבילת בגדים, וילדה קטנה, ראה זאת הג' ר' חיים נאה זצ"ל וצעק לעבר האדם ההוא "שבת, שבת", אמר לו אותו אדם, מחילה, זה מצב של פיקוח נפש ממש, בנס ניצלתי! ענה הרב זצ"ל, נכון אבל חיללת שבת! אמנם לא יקבל עונש שחילל שבת, אבל הפסיד את קיום השבת, כך צריך להרגיש כל בר דעת בכל ענין מעבודת השי"ת , וה' יזכנו לגדול בתורה וביראת שמים ולעשות רצוננו כרצונו אמן.