הסוגיה המשפטית המורכבת ביותר אינה מתקרבת לחוכמה שבשורה אחת בגמרא

הרב יעקב מויאל מספר על ימיו כיועץ בבית ספר : תלמידי לשעבר הוא כיום מהנדס פיתוח בצה"ל  בתחום המיקרו-אופטיקה.  תלמיד אחר סיים לימודי משפטים, וכעת הוא עומד לקראת סיום הסטאג'. המשותף לשניהם: היותם תושבי העיר חולון, תלמידי כיתה ח' בבית ספר דתי.

 

לפני כשמונה שנים הוריהם התייעצו איתי לקראת המשך דרכם בסיום בית-הספר היסודי. הסברתי להם כי בראש ובראשונה בבואנו לשקול את עתידנו, עלינו לזכור כי התורה היא מקור חיינו, ועלינו לעשות הכל כדי להישאר קשורים אליה.  

 

מעבר לכך אמרתי להורים שעליהם לקחת בחשבון כי במקום לימודים שאינו "קדוש" במובן של הקדשת כל היום לתורה. עלולים ילדיהם להיחשף לתכנים והתנהגויות שליליות.  הסברתי להורים כי מדובר בגיל בו מתעצבת האישיות של ילדיהם  לשנים הבאות, וכך גם יתחנכו נכדיהם. קשה יותר להתבגר בחברה מתירנית ולהשתנות לטובה בגיל מבוגר.

 

היות וההורים חששו מעתידם המקצועי של ילדיהם, הסברתי להם שהם לא מפסידים דבר כתוצאה מהלימוד בישיבה, אלא ההיפך הוא הנכון- לימוד התורה מפתח יכולות לימודיות שבבא העת יעמדו לרשותם. הרי כיום אין שום בעיה לרכוש מקצוע בסיום הלימודים בישיבה.

 

שני התלמידים אכן פנו ללמוד בישיבה קדושה. הראשון לאחר ארבע שנות לימוד ישיבתי פנה ללימוד מקצוע המיקרו –אופטיקה במקום לימודים חרדי. הוא "נחטף" על ידי הצבא לאחר שהתגלה ככישרון יוצא דופן בתחום. כשנפגשתי עמו לאחרונה הוא הצהיר בפני כי אין לו ספק שהשנים אותם השקיע בלימוד התורה- פיתחו את מוחו ללא הכר.

 

התלמיד השני עליו סיפרתי פנה לאחר לימודיו בישיבה ללימודי משפטים. כשפגשתי בו לאחרונה התעניינתי בלימודי המשפטים. הוא סיפר כי הוא לומד בקמפוס החרדי שבקריה האקדמאית "אונו" ולדברי המרצה שלו ,שאינו אדם חרדי, ההבדל ביכולות החשיבה והלמידה של בוגרי ישיבות, לשאינם כאלו, בולט ביותר. מה הפלא אומר לי התלמיד הרי הסוגיה המשפטית המורכבת ביותר אינה מתקרבת לחכמה הטמונה בשורה אחת בגמרא.