….ואז הוא זעק 'חבר'ה, לכו לישיבה'

…ואז הוא זעק 'חבר'ה, לכו לישיבה'

זוהי כתבה על לימוד תורה במדרשיות וישיבות, וגם מה קרה לעקשן שלא רצה ללמוד בישיבה

 

הרב שמעון וייס הינו פעיל מוכר בקרב הצעירים המתחזקים, ולזכותו נזקפים כמה וכמה מדרשיות נוער והקמת ישיבות לאלו החפצים להכיר את תורת ה' מקרוב, ובשיחה איתו אנו מנסים להבין על הלימוד במדרשיות וישיבות.

אולי תסביר לצעירים המעוניינים ללמוד תורה מה זו מדרשיה ומה זו ישיבה?

בשנים האחרונות ישנם אלפי צעירים המעוניינים לשמוע על יהדותם מעט ומחפשים מקור שיוכל לספק להם מידע זה, לשם כך הוקמו בארץ מאות מדרשיות הנותנות מענה לצורך זה, במדרשיות מתכנסים הצעירים כמה פעמים בשבוע בשעות הערב מקשיבים לשיעורים ולהלכות שונות, כמובן  שהשיעורים מועברים בצורה חווייתית ורב המדרשייה משמש גם כגשר לנערים אלו אל כל העולם הרוחני, יש מקומות בהם הלימוד הינו אחד על אחד, או בחברותא, הצד השווה שבהן כל המדרשיות דואגות להשביע את החלק הרוחני של האדם.

ישיבה, לעומת זאת, היא מסגרת מסודרת בה יושב הנער ושוקד על לימודו כאשר אנשי הצוות שוקדים על חינוכו והתוויית דרכו הרוחנית כאשר מושם דגש על יחס אישי לכל תלמיד. הישיבה מטבעה מעצימה את קומתו הרוחנית של הנער הנכנס תחת כנפיה, התפילות הישיבתיות, הלימוד הקבוצתי והאווירה התורנית הינם תענוג צרוף למי שהתנסה בכך.

על מה אתם ממליצים?

בתחילת הדרך כדי לקבל מושגים בסיסים על מה אנו נלחמים ועבור מה אנו מקריבים את כל חיינו תבוא המדרשיה ותיתן מענה הולם וראוי, בהמשך הדרך יש המתחזקים בכוחות עצמם ובאים למדרשיה כדי לקבל חיזוקים נוספים ופעמים אף לחזק, יש המתאהבים במדרשיה ואינם מתפתחים הלאה אשר גם הם עושים בתבונה כאשר שומרים הם על קשר הדוק עם חברי המדרשיה אולם הם נחשבים כאיכרים שחרשו וזרעו והנה אף הפירות מנביטים, החיטה בקמתה והשעורה באיביה והם זונחים את מלאכת הקצירה, המדרשיה כר נפלא לחרישה וזריעת הנפש בזרעי האמונה, כאשר יבוא הנער אל בינות כתלי הישיבה אזי יוכל לקצור את הפירות עליהם עמל במדרשיה.

לדעתכם הישיבה היא השלמה למדרשיה?

אכן, יכול אני להעיד על כמה וכמה מקרים בהם הגיעו אלינו למדרשיה נערים אשר שקדו עמנו על לימודם מידי ערב ובמקום לבחור את הישיבה ללימודי המשך פנו למקומות אחרים ואיבדו את כל מה שרכשו אצלנו, הדבר פשוט בהיות כי הישיבה הינה חברה המבינה לליבו של הבחור ומשמשת לו כסביבה תומכת לעומת חייו הקודמים אשר לעיתים יהוו לו סביבה הורסת לשם כך זקוק הוא לתמיכה מחבר'ה כמוהו, למרות האמור בל נמעיט חלילה מערכה הגדול של המדרשיה.

היה לנו אחד מבוגרי המדרשיות שעקשן גדול היה ולא נענה לנו אלא לאחר הפצרות מרובות והלך לישיבה, חלפה לה תקופה ושב הוא אלינו להתחזק ולשתף בחוויות, שאלנו אותו, אתה העקשן הגדול מה תציע לידידיך, תפס הלה את מושכות המיקרופון וזעק 'חבר'ה, לכו לישיבה'.

רוצים לדבר עם הרב ויס- הוא ישמח לענות על כל שאלה   052-7636278

סיפור זה שסיפר 'חלוץ' אחד לרבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל ישפוך אור על הדברים האמורים, בהיותי נער מחויב גיוס יצאתי יחד עם בני עיירתי לשדה הקרב, אותה עת טרום מלחמת העולם הראשונה הייתה, בביתי לא היה מלבד הורים רפורמיים וסבתא מדליקה נרות שבת כל קשר ליהדות כך שכאשר בחברתי בצבא שהו בחורים מוכרים מהעיירה, חרדים, הבטתי עליהם כאילו עופות מוזרים הם, אך דבר אחד שבה את ליבי כי בהפוגות הייתי אני יושב בשוחה ומהרהר על מר גורלי ומה נגזר עלי לשבת בחזית כאשר לקיסר לא אכפת כלל אם כדור יפלח את ליבי, ואילו בחורים אלו הוציאו מצקלונם ספרון, מלמלו מתוכו הברות משונות, פצחו בריקוד כאילו אינם בחזית ושבו לשוחה בכוחות רעננים, שאלתים לפשר הדבר והם שחו כי לא הקיסר שלחם הנה אלא בורא העולם לכן אין הם מתלוננים ושמחים הם בחלקם, אני לא ידעתי על קיום הבורא לכן הרהרתי ביני לבין בוראי שזה עתה שמעתי אודותיו כי אם יגרום לכך שכדור תועה יפצע את אצבעי כך שלא אוכל להשתמש בכלי נשק ואשתחרר מקו הלחימה אזי תהיה זו היכרות ראשונה בינינו, לא חלפו אלא שעות וכך היה, הבורא את חלקו עשה, נפצעתי באצבעי והנה זו אצבע אלוקים שלי, פניתי ישירות לחפש היכן להכיר את הבורא יותר טוב ואת תורתו והבנתי שהמקום הוא ישיבה, להוכחות לא הייתי זקוק עם אצבעי הפצועה, אך קודם לכן היה עלי להשלים את התואר באגרונומיה אשר היו חסרים לכך 3 חודשים, ולצערי חודשים אלו נמשכו עד היום כאשר אף על פי שהכרתי את הבורא אישית שבתי להרגלי הישנים.

למדנו מהסיפור כי אף על פי שהמדרשיה חיזקה ונסכה בי כוחות רוחניים רבים כדאי ורצוי לעשות גם מעשה לפני שההתלהבות תדעך,

רוצים לדבר עם הרב ויס- הוא ישמח לענות על כל שאלה   052-7636278