מוירוס העגבניות לחקר המוח והסוף המתוק של גדעון קס

בחור צעיר, מדען מתלמד, מוכשר במיוחד, מנסה למצוא את עצמו. לימוד הגמרא לא דיבר אליו, מתוך אילוצים הלך לסמינר 'ערכים' שם נפגש לראשונה עם האמת. אך לא די בזאת - התאונה, היא ששינתה את חייו.
הגדל

בחור צעיר, מדען מתלמד, מוכשר במיוחד, מנסה למצוא את עצמו. לימוד הגמרא לא דיבר אליו, מתוך אילוצים הלך לסמינר 'ערכים' שם נפגש לראשונה עם האמת. אך לא די בזאת - התאונה, היא ששינתה את חייו.

 

לאחר השחרור נרשם גדעון קס ללימודים באוניברסיטה העברית. סיים תואר ראשון בכימיה ותואר שני בביוכימיה. במסגרת לימודיו עבד בתחום מעניין, מרתק.

 

בארץ הובחן וירוס שתוקף גידולי עגבניות בעודן באיבן. פרופסור במכון וולקן גילהו, ומאז הובחן המזיק בווריאציות שונות. הוא עובר מצמח לצמח על ידי כנימה. האמצעי היחיד נגדו, ריסוס המרעיל את הכנימה. מה שאינו מטיב עם אוכלי הירק. גדעון שקד, בהכוונת הפרופסור, על מניעה של חדירת חלבוני הווירוס לתאי העגבניה, הוא פרסם עבודה מוערכת על מנגנון הכניסה של הווירוס. העתיד נראה מבטיח. ואז הודיע הפרופסור שתקציב המחקר נגמר, ועליו לקוטעו.

 

גדעון חיפש מקום ללימודי דוקטורט ומצא. לשם כך היה עליו לעבור הסבה מחקר הצמח והווירוס לחקר מוח האדם. תחום אחר לחלוטין, גנטיקה התפתחותית, שבה עוקבים אחר התפתחות מקטע מסוים במוח העובר. יש כאלה שחיים את הנושא, אבל הוא מצא אותו קצת קשה לעיכול. אם היו בו מחשבות שאולי בכל זאת יעשה כאן את הדוקטורט שלו, צצו קשיי תקשורת בינו לבין המנחה, והרעיון נגנז סופית.

 

גדעון לא אמר נואש. עבר לתחום אחר של הגנטיקה. ניסיון להבין כיצד שואב החלבון בתא את המידע מהקוד הגנטי הצפון בדי. אנ. אי. המחקר התבצע במכון ויצמן, וגדעון עבד במשך שנתיים בהדרכת הפרופסור המנחה. ואז, כעבור שנתיים, נפרדו דרכיהם, כמו שאומרים. הפרופסור סבר שיש להמשיך לחקור בדרך מסוימת. גדעון טען, לאור הממצאים, שיש להמשיך במסלול אחר. לא משנה מי צדק, אבל התוצאה הייתה בלתי נמנעת- סיום ההתמחות.

 

במהלך לימודיו לדוקטורט בגנטיקה, סיפרו לו שני חברים שיש מועדון מפגשים בין סטודנטים לאברכים. אתגר אינטלקטואלי. הלך מתוך סקרנות. רצו ללמוד איתו גמרא. שלל על הסף. זה לא בשבילו, לא השפה ולא הנושא.

 

חברו, יואל, דווקא נמשך. למד שם גמרא, ונסחף. הודיע שהוא עובר לישיבה לבעלי תשובה. גדעון איחל לו הצלחה. אם זה מה שעושה לך טוב, מי אני שאביע דעה.

 

גדעון היה רחוק מלמצוא את עצמו בבית. זו הפעם השנייה שהוא קוטע דוקטורט. הוריו המתינו שתעבור עליו תקופת ההתאוששות, והתחילו לרמוז: מה יהיה? ממה תתפרנס? זה לא שאין עבודה. במעבדות שוקדים כל העת על פיתוח תרופות חדשניות, ומפעלים ביוכימיים מפתחים מוצרים בכל התחומים, אבל היצע המשרות די מוגבל. בכל שנה נוספים מחזורים חדשים של מסיימים בהצטיינות. התחרות עצומה.

 

אילו היו לו חסכונות, היה טס לג'ונגלים באפריקה, להתאוורר בספארי. הואיל ולא היו לו, החליט לסייר בג'ונגל אחר, קרוב יותר ועלום עוד יותר. יצר קשר עם יואל, החבר, והזמין את עצמו לישיבה שלו. לא, ביום חמישי הוא לא יכול כי יש משחק כדורגל. בשבת, לא בא בחשבון להינעל בישיבה. סגרו על יום ראשון.

 

כשבא יואל ניסה להכניסו לשיעור גמרא. עד כאן. לא בא בחשבון. הוא בא רק להתאוורר. יואל התחיל לשוחח. יש בורא, והוא גילה מה רצונו מאיתנו. התעלמות כמוה כעריקה, כנפקדות. את זה אתה אומר, ענה. אחרים אומרים אחרת. יואל הציע לברר את העובדות בסמינר, אבל גדעון לא התפתה בקלות.

 

מהשמים עזרו. ההורים נסעו לחו"ל, והוא נשאר לבדו. בכינר נערך סמינר לאקדמאים. הוא הגיע עם פנקס ומילא אותו בהערות ובנקודות לבדיקה, לבירור ולאימות. שוחח עלם המרצים עמוק לתוך הלילה, לא הותיר אבן שלא בחן ובדק, עד שאישר את הכללתה במגדל ההוכחות החותכות שלא הותירו מקום לספק: יואל צדק.

 

התחילה תקופת "כף הקלע". מצד אחד, זה מחייב, טוטאלית. ומצד שני, זה כל כך קשה. היו לו חברים וטיולים משותפים. את הגליל הכיר ככף ידו, כל שביל וכל משעול. הוא היה המדריך ומורה הדרך לחברה מהמרכז. מוכן היה לחוות ליל שבת וסעודת שבת ועונג שבת בישיבה ובבית משפחה מארחת, אבל הודיע שלמחרת קבע טיול עם חברים מתל אביב. עזר ה', ולא היה יכול להירדם כל הלילה, התהפך מצד לצד, והשינה ממנו והלאה. רק לפנות בוקר נרדם, קם ברבע לתשע, רענן. מובן, שרעיון הטיול נגוז. כבר ירד לסעודת שבת, להמשיך את החוויה. וכך, שבת אחר שבת, כל פעם בנימוק אחר. פעם חלה החבר לפני הטיול, ופעם מנע מזג האוויר את היציאה.

 

הדחיפה האחרונה ניתנה לו דווקא בכביש הבקעה. לאחר שבת אצל ההורים בצפון נסע לירושלים דרך כביש הבקעה. כביש צר יחסית ומרובה בפיתולים. הגשמים חדלו, הכביש עדיין רטוב. באחד הפיתולים אותתה לו מכונית משטרה לעצור. לא חיפשו אותו. מכונית שנסעה בכיוון ההפוך החליקה, התהפכה וחסמה נתיב. המשטרה הסדירה את התנועה לסירוגין. הוא הסיט את הרגל מדוושת התאוצה לדוושת הבלימה, ככל הזכור לו, לא לחץ חזק. אך הגלגלים ננעלו והמכונית החליקה כעל שמן. ניסה לתמרן, ודבר לא עזר. המכונית נורתה כחץ מקשת, עפה לתעלה בצד הדרך,הסתובבה חצי סיבוב והמשיכה בתאוצתה. עלתה על הגבעה מנגד והתהפכה, גלגליה למעלה. כך עצרה, בעוד הגלגלים ממשיכים לחתור באוויר.

 

גדעון זוכר שהיה שרוי במין רוגע שכזה, מרחף באוויר. כך, הפוך, סגר את הרדיו וכיבה את המנוע. התיר את חגורת הבטיחות ופתח את הדלת. יצא בזחילה, כדי לראות איך האנשים על הכביש מביטים בו, איך כוחות ההצלה שהוזעקו עבור המכונית שהתהפכה, שועטים לעברו עם ציוד רפואי, אותת להם שהוא בסדר, אך הם התעקשו לבצע בדיקות, לאמת. צילם כמה תמונות והמתין לבא הגרר. הגרר הפך את המכונית והראה לגדעון איך ניקב סלע את גגה, כעשרים סנטימטרים מראשו. עוד עשרים סנטימטר, היית בשק שחור. מצמרר. החיים ניתנו לו במתנה, מה עושים איתם.

 

אם עד לאותו יום התלבט, מאותו יום הייתה הדרך סלולה.

 

ההורים היו בהלם. יש להם בן מוכשר שהשקיע שמונה שנים בלימודים, והכול עולה בעשן.

 

התחיל ללמוד בישיבה, וראש הישיבה הציע: תחלק את יומך חציו ללימוד וחציו לעבודה.

 

"אני מכיר מדען חרדי שעובד על המצאה חדשה במעבדתו של פרופסור לב על המצאה חדשה, פיתוח מהפכני שעתידו לפניו, לך אליו לראיון".

 

גדעון כבר היה שבע ראיונות, אך עוד אחד לא יעלה ולא יוריד. הגיע עם כל הניירת, כל התעודות והציונים והקורות חיים. המדען הזיח הכל לצד. "שמע, אנו עובדים בתחום זה וזה, אתה מוכן להשתלב ולתרום". כן. "זהו התקבלת". היה בהלם. מיהר לבשר להורים ולגבש עם ראש הישיבה את תוכנית הלימודים.

 

[עלון ערכים]

 

 

שאל את הרב
דלג על שאל את הרב

שאל את הרב

 

 

 כאן תוכל להפנות לרב את שאלתך, הרב ישתדל לענות בהקדם האפשרי.
התשובות נשלחות ישירות למייל השואל. לשליחה יש למלא את הטופס המופיע כאן:

*
רשימת תפוצה


 

מאמרים חדשים
דלג על מאמרים חדשים

מאמרים חדשים

     

 

הצחוק יפה לבריאות

אז מה, זהו? יותר אסור לצחוק? תשובה עפ"י ההלכה

 


    

 הוראות יצרן 

האם זה תקף גם ביחס לחיינו? קרא את ההוראות!


   

 

מחפשים סגולות? 

שלשה ספורים, סגולה אחת! אף פעם לא יזיק לדעת!


    מבחן בגרות

היכן נמצאת הבגרות האמיתית? אקטואלי להיום


   

חשיבות עניית אמן

אז שכחתי לענות אמן. מה כבר קרה? כנסו ותקראו ספור

עבור לתוכן העמוד