שלום מברצלונה ומנדי מפרו נפגשים כל יום בביה"ס המקוון

כך נראה סדר יומו של הילד שלום ליברזון בן התשע: הוא מתעורר בשבע וחצי בבוקר, אומר "מודה אני", נוטל ידיים, מתלבש ומתארגן ליציאה ללימודים בבית הספר. טוב, לא בדיוק יציאה.

 

בשעה שמונה בדיוק מפעילה בעבור אימו את המחשב והוא 'נכנס' לכיתה, שם כבר ממתינים יתר חבריו התלמידים. שקט משתרר. המורה נכנס.

 

"בוקר טוב, ילדים", פותח המורה. "בוקר טוב, המורה" משיבים הילדים במתיקות, פה אחד. ומיד נפתחת תפילת שחרית בקול רם.

 

אחרי התפילה מתחיל שיעור ראשון- בשולחן ערוך. שלום פותח את הספר ומאזין בקשב רב למורה. כשיש לו שאלה, או הערה כלשהי הוא מקליד בחלון-טקסט המשותף לכל חברי הכיתה, את המילה 'לדבר'. המורה מבחין באיתות וברגע המתאים מקליק על כפתור 'שחרור מיקרופון'. כעת כולם יכולים לשמוע את שאלתו של שלום. לאחר מכן המורה מסביר או עונה.

 

עד סיום השיעור הראשון יוצא שלום  ל'הפסקה' וכעבור חצי שעה הוא חוזר לכיתתו, לשיעורים נוספים בחומש, משנה וגמרא. בשעה שלוש בצהריים מסתיים יום הלימודים. המורה מנופף בידו לשלום לכל התלמידים ושלום מכבה את המחשב, עד למחרת, בשמונה בבוקר.

 

שלום הצעיר מתגורר בברצלונה והמורה שלו גר בלוד. גם שאר התלמידים בכיתה (כמו בשאר הכיתות) מתגוררים במדינות ואף ביבשות שונות על הגלובוס. אז איך זה בדיוק מתנהל?

 

ברוכים הבאים לבית הספר המקוון של ילדי שלוחי חב"ד בעולם.

 

טוביה המלמד

 

אין אדם ששמע על שלוחי חב"ד הנמצאים ופועלים במקומות הכי נידחים בעולם ולא שאל את עצמו: רגע, ומה עם חינוך הילדים?

 

בשנים עברו, היו השלוחים נאלצים לשלוח את ילדיהם, מגיל צעיר מאוד, למדינות שכנות שבהן היה מקום לימוד מסודר. לפני שנים מספר הגו בחב"ד פתרון יצירתי לילדים אלה: הקמת בי"ס וירטואלי. הוא הוקם על ידי 'משרד השלוחים' בניו יורק, בניהולו של הרב גדליה שם-טוב. המיזם התחיל בארה"ב ובמהרה תפס תאוצה רבה. כיום לומדים בביה"ס המקוון של ילדי השלוחים למעלה מ-700 תלמידים.

 

חשוב לציין, כי במקומות רבים בעולם הקימו השלוחים בתי"ס אמיתיים, לילדיהם ולילדי מקורביהם, כך שלילדיהם מראש אין כל בעיה.

 

לביה"ס המקוון יש היום שלושה סניפים, הפועלים בזמנים שונים ובשפות שונות, כדי שיתאימו לצורכיהם של ילדים בכל קצוות העולם. אחד הסניפים מיועד לדוברי עברית המתגוררים בנקודות שונות בעולם.

 

הרעיון של ביה"ס פשוט. כל כעשרה ילדים מגובשים ככיתה. התלמידים יושבים בכל יום מול מסך המחשב וצופים ב'מחנך' שמעביר להם שיעורים במגוון נושאים. בכל רגע נתון, יכול ה'מחנך' לראות את הילדים ולהתייחס לכל אחד מהם. הוא יכול- וגם עושה זאת בפועל- לשאול או לענות, לבקר או לשבח, להעיר או לחייך.

 

וככה זה עובד: השיעור מתנהל על מסך המפוצל לשלושה מקטעים. המקטע הרחב הוא הלוח, והמורה יכול לכתוב ולצייר עליו, כמו כן לעלות מצגות וקטע וידיאו. במקטע השני נראים המורה או התלמיד שקיבל ממנו את רשות הדיבור. המקטע השלישי הוא תיבת טקסט שהתלמידים יכולים להקליד בה באופן חופשי, תוך כדי שיעור להגיב או לבקש את רשות הדיבור מהמורה, שכאמור שולט לגמרי בנעשה ב'כיתה'.

 

מי שלמד בביה"ס רגיל,  יתקשה להבין כיצד אפשר בכלל ללמד או ללמוד ביה"ס ויטואלי. אחד המלמדים בבית הספר לילדי השלוחים, הוא איש החינוך המנוסה, הרב טוביה חבקין המתגורר בשיכון חב"ד בלוד. הרב חבקין נאות לאפשר לנו הצצה ראשונה אל המיזם הייחודי. כשנכנסנו השבוע לביתו ונחשפנו לשיעור שהוא מעביר לתלמידיו המושג 'כפר גלובלי' נהפך פתאום מוחשי מתמיד.

 

"כבר שלוש שנים אני משמש מלמד ביה"ס הזה ובכל זאת, כל יום אני מתרגש מחדש", הוא אומר ועיניו נוצצות. יש בו, בר' טוביה, עדינות מהולה בסמכותיות. רגע אחד קולו רך ורגע לאחר מכן הוא משדר החלטיות של איש חינוך שדרכו סלולה לפניו.

 

אנחנו תופסים את ר' טוביה בתחילת היום. "אצלי בוקר, אבל אצל רבים מתלמידי כעת צהריים, או ערב. לאחד אני אומר 'בוקר טוב', לשני 'צהרים טובים' ולשלישי 'ערב טוב'", הוא אומר לנו, שניות לפני שיפתח את יום הלימודים של ראש חודש כסליו.

 

לכבוד ראש חודש

 

על השולחן בסלון ביתו של ר' טוביה ניצבים שני מסכי מחשב דקים, המשמשים אותו. הוא מרכיב אוזניות שחורות, המחוברים לדיבורית מיוחדת. לאחר מכן הוא מכוון את המצלמה אל פניו ומקליק 'הפעל'. בין רגע נראים כל תלמידי הכיתה, השוהים במדינות שונות בעולם.

 

"ילדים יקרים, מה שלומכם?" שואל אותם ר' טוביה בחביבות. "היום", הוא מוסיף מיד, לכבוד ראש חודש, אני רוצה לשיר איתכם שיר, לפני שנתחיל את השיעור, מוכנים". התלמידים מהנהנים באושר ור' טוביה פוצח בשיר כשהוא מלווה את עצמו במנגינת "שלום עליכם א איד" של אברהם פריד. "שלום עליכם ילדים… שלום עליכם שלוחים… עליכם שלום, עליכם ש-לום. מה שלומכם חמודים, מה שלומכם מתוקים, עליכם ש-לום…", וכן הלאה והלאה. כעבור רגע מצטרפים גם הילדים לשירה ולנגינה של ה'מלמד' ר' טוביה. רוח קרירה מנשבת מהמרפסת היישר לסלון, ולרגע אנו שוכחים כי בעיר לוד מוכת התחלואים הננו.

 

ועכשיו ניגש ר' טוביה לשיעור הראשון להיום-בהלכות מזוזה.

 

"הילדים כאן, הם זן אחר של ילדים. יש לי בכיתה ילדים בני שמונה ששולטים בכל הלכות מזוזה, ישר והפוך. תופעה מדהימה", הוא אומר בהתרגשות. תוך כדי דיבור, הוא מנקה את ה'לוח' ומדביק עליו תמונה של מזוזה. כעת רואים כל הילדים את המזוזה על מסך המחשב שלהם. "מנדי, תיקח את הסמן האדום ותראה לכולנו מאיפה לאיפה גוללים את המזוזה", הוא מבקש מאחד התלמידים. חץ אדום מסמן מיד את התשובה. "כל הכבוד!", משבח ר' טוביה ועובר לשאלות נוספות. תשובות התלמידים 'רצות' בחלון הטקסט המשותף לכולם.

 

"קובלקין, תסמן לי בבקשה היכן מתחילה כל פסקה בקלף המזוזה", הוא מאתגר את אחד התלמידים. לא עוברות אלא שניות אחדות והתלמיד עונה על השאלה, תוך שהוא מסמן בפס אדום עבה את התשובה.

 

"עכשיו אני רוצה לגלות לכם משהו. נמצאים כאן עיתונאים שרוצים לשאול אתכם שאלות", אומר ר' טוביה ומכוון אלינו את המצלמה. עכשיו, כל תלמידי הכיתה, מפינות שונות בעולם, רואים אותנו על המסך בביתם. הפנינו אליהם מספר שאלות, והם השיבו עליהן בחן ובנועם.

 

"אני לא למדתי אף פעם בבי"ס רגיל, אבל אני לא מרגיש שחסר לי פה משהו", אומר לנו שלום בער ליברזון מספרד. "אני מאד נהנה בביה"ס הזה. ממש כיף לי. בשנה הראשונה שביה"ס נפתח, לא היו איתי בכיתה הרבה ילדים, אבל לאט לאט זה הלך והתפתח והים יש לי בכיתה הרבה חברים".

 

בסניף הישראלי לומדים יותר מ-200 תלמידים הפזורים על פני הגלובוס, שאין להם חיידר בקרבת מקום", מציין ר' טוביה ומעביר אותנו אל הילד הבא, מנחם מנדל אקסלרוד, המתגורר בצ'רקסיה, אוקראינה. "בשנה שעברה למדתי ביה"ס בקרית מלאכי. פה יותר טוב, ולא שחלילה שם היה רע", ממהר הילד להבהיר, חושש לפגוע במישהו.

 

 

שיהיה להם נס

 

כשמסתיים השיעור והתלמידים יוצאים להפסקה, אנו שואלים את ר' טוביה איך נוכל 'לבקר' בכיתות אחרות של ביה"ס. "אין בעיה", הוא עונה לנו ואחרי מספר הקלקות אנו מוצאים את עצמנו צופים בשיעור בכיתה ו' של ביה"ס המקוון.

 

קול ערב של קריאת פסוקים בטעמים בוקע מהרמקולים בסלון של ר' טוביה. על המסך מופיעות פניו של הילד מני סלומון, בנם של שלוחי חב"ד בסופיה בולגריה, הקורא את הפסוק ברגש ובהטעמה: "עישרון עישרון לכבש האחד, פרים בני בקר…". מסתבר ש'נכנסו' לכיתה בעיצומו של שיעור בטעמי המקרא.

 

אחרי שנגמר החלק הראשון של השיעור, המורה של כיתה ו' הרב מנדי סופר, מספר לילדים שהגיעו 'אורחים' לכיתה. המצלמה מסתובבת אלינו ושוב הילדים רואים אותנו, ואנחנו אותם. ברגע הזה מגלה המלמד החביב, כי צלם המערכת שנלווה אלינו הוא אחיו, שמוליק סופר. "איזו הפתעה!", הוא אומר. גם שמוליק הצלם מתרגש. "ידעתי שאח שלי מורה ביה"ס המקוון של ילדי השלוחים, אך אף פעם לא ראיתי אותו בפעולה", הוא אומר.

 

הילדים 'יוצאים' להפסקה והרב סופר מתפנה לשוחח איתנו. מביתו שלו, כמובן. "מלבד סדר יום שגרתי של לימודים ושיעורים, הורי התלמידים מקבלים ממני עדכון יומי בדואר האלקטרוני על הנעשה בכיתה ועל התקדמות בנם בלימודים", הוא אומר, "ביום הולדתו של חבר מאחלים לו כולם 'לחיים'. הם אפילו יכולים לצייר לו עוגה על המחשב וכמובן גם לצרף איחולים. רוב התלמידים שלי מעולם לא פגשו זה את זה ובכל זאת הם מכירים היטב האחד את רעהו.

 

מורה בכיתה הווירטואלית חייב להיות מאוד יצירתי, כדי להחזיק כיתה ולשמור על עניין לכל אורך השיעור, אנו מעירים. הרב סופר מאשר. "זה לא קל, כל יום צריכים לעבוד על רעיונות חדשים. כל הזמן נצרך להפעיל את הילדים".

 

לרב סופר יש לא מעט ספורים המשקפים את הייחודיות של תלמידי ביה"ס. "בדיוק היום, לפני שנתיים, היינו באמצע שיעור, כשלפתע קיבלתי עדכון על הפיגוע בבית חב"ד בבומביי", הוא אומר. סיפרתי לילדים על מה שקורה ובקשתי מהם להגיד ביחד תהילים. זה היה מחזה מצמרר. כל הילדים ישבו ואמרו תהילים בקול שבור, בדבקות עצומה שמעולם לא ראיתי. לפתע ראיתי על המסך שאחד הילדים פורץ בבכי. הוא אמר תהילים נסער. ניסיתי, כמה שאפשר להרגיע אותם. הילד אמר לי בקול כאוב:'אני רוצה שתהיה להם ישועה משמים, שיהיה להם נס!"

 

הרב סופר משתדל לא להחמיץ אף יום. "פעם אחת הייתה אצלי בבית הפסקת חשמל. לקחתי את המחשב הנייד שלי, התחברתי מתוך האוטו למערכת ולימדתי את הילדים כמה שעות".

 

גם הרב סופר מאפשר לנו לשוחח עם תלמידיו. אנו פונים למני סולומון, שקודם לכן שמענו אותו קורא פסוקים בטעמים. "אבא שלי לימד אותי לקרוא עם טעמים ועכשיו אני חוזר עליהם שוב ושוב", הוא אומר.

 

הרב סופר מצביע על מפת העולם שבידו ועליה מסומנות הארצות שבהן מתגוררים תלמידיו. "יש לי תלמידים מספרד ועד סין. כעת כמה תלמידים נסעו עם אביהם לניו יורק, להיות יחד עם אביהם בכינוס השלוחים העולמי. השיעורים מתחילים מהבוקר ועד הצהריים לפי שעון ישראל, למרות שאצל כל ילד השעה היא שונה. לא פעם, כשאנחנו לומדים בימי שישי בבוקר, אצל אחד הילדים כבר עומדת להיכנס שבת ואז הוא נאלץ להיפרד מאיתנו מוקדם יותר, באיחול 'גוט שבת'".

 

ואת כל הדברים האלה אנחנו שומעים ורואים, בעוד אנו בלוד, הרב סופר בביתו במגדל העמק, והילדים- פזורים בעולם.

 

נצפה עם פיז'מה

 

מטבע הדברים, כמעט אין תלמידים מהארץ ביה"ס המקוון. אחרי הכול, בכל עיר או אזור בארץ אפשר למצוא היום בי"ס רגיל. לא כאשר מדובר על היישוב ספיר בערבה. "בנו של השליח ביישוב היה נוסע כל בוקר שעתיים לאילת, כדי ללמוד ביה"ס המקומי". מספר לנו הרב חבקין. "עד שהוריו גילו את ביה"ס שלנו. מאז, הוא אצלנו. הוא, למעשה, הילד היחיד בישראל שלומד ביה"ס המקוון של ילדי השלוחים".

 

ניכר עליו כי הוא בקיא היטב בתוכנה המשוכללת שתוך כדי שיחה מתברר, כי היא אינה קשורה כלל לרשת האינטרנט הרגילה. "מדובר בתוכנית שפותחה לפי הזמנת 'משרד שלוחים' בארה"ב. זהו מיזם מאד מיוחד עם פונקציות רבות. כפי שאתם רואים, יש פה סרגל עם הרבה אופציות, דרכן יכולים הילדים לשמור את העבודות, להדפיס, לצייר בעצמם. כולם יכולים לראות מה כולם עושים, בצורה נקייה ונוחה. התוכנה נבנתה במיוחד בעבורם", מספר ר' טוביה.

 

איך מתגברים על העדר קשר העין המוחשי, בלי הטפיחה על השכם?

 

"אין ספק שזה חסר", מודה ר' טוביה. למגע אישי ישיר אין תחליף. אבל יש בזה גם מעלות שאין ביה"ס רגיל. פה למשל, ילד אחד לא יכול להפריע לילד השני באמצע השיעור. אין לו אפשרות לפטפט איתו ולהסיח את דעתו. השיעור הוא נטו שיעור.

 

איך אפשר להעיר לילד שאינו מרוכז?

 

אני משתף כל ילד וילד, מדרבן ומעודד כל תלמיד. ברוך ה', עד היום לא נתקלתי בשום בעיית משמעת. הילדים מאד צייתנים ואוהבים את השיעורים.

 

"בנוסף לסדר היום השגרתי, יש לנו מבחנים בכל חודש, שיעורי בית ויש גם אסיפות הורים שמתנהלות באותו צורה כמו השיעור, אלא שהן מתקיימות בשעות מאוחרות יותר, לאחר שהילדים כבר עלו על יצועם".

 

לר' טוביה סיפורים רבים על המסירות נפש שמפגינים הילדים. "לפני כשנה, היה לי תלמיד בשם בלומנפלד שגר בפרו. שם, השעות ממש הפוכות. כשכאן בוקר, שם ערב. כשכאן קיץ, שם חורף. הילד הזה היה קם כל בוקר בשעה שש (שעון מקומי) כדי להצטרף לשיעור שלנו. אף פעם לא ויתר על שיעור כלשהו. פעמים מספר הוא צפה עדיין עם הפיז'מה, כי לא רצה להחמיץ אפילו דקה אחת מהשיעור. הוא היה תלמיד מתוק שיודע הכל, חכם וכישרוני במיוחד.

 

התרגשות עצומה

 

בכל קיץ, מגיעים חלק מהילדים לארץ, עם הוריהם לביקורי קרובים. הנהלת ביה"ס מנצלת את ההזדמנות ועורכת מפגשים בין הילדים למוריהם ובינם לבין עצמם. "ההתרגשות היא עצומה", אומר ר' טוביה. "אתה רואה את כל התלמידים שלך אחרי שלימדת אותם שנה שלימה". פתאום זה כבר לא וירטואלי וכל המסכים נופלים. המפגש של ילד עם חברו ושל תלמיד עם מורו, זה דבר מדהים. הילדים מאד מתרגשים ואני נרגש לא פחות מהם. לראות אותם דרך המחשב ולראות אותם במציאות, אלה שני דברים שונים לגמרי".

 

אחרי המפגש של התלמידים מתכנסים גם הוריהם בנפרד. הנה דברים שאמר במפגש האחרון, השליח בברצלונה, אביו של התלמיד שלום בער ליברזון.

 

"כאבא לשלושה ילדים הלומדים ביה"ס כבר כמה שנים, באתי היום להודות לכם מורים יקרים. כל שבוע בשולחן שבת, אורחים מכל העולם מתפלאים מהידע שיש לילדים, הלומדים דרך המחשב כל ימי השבוע. הרבי שלנו אמר שהוא נוטל על כתפיו את האחריות על ילדי השלוחים ואתם זכיתם להיות חלק מזה. אתם נותנים להם את ה'צידה לדרך' לכל החיים. למורים של שלום בער אני רוצה להודות באופן אישי על היחס החם שנתתם לו, על הערכים התורניים והחסידיים שהחדרתם בו.

 

אין לכם מושג כמה הוא גדל, התבגר והשתנה השנה אך ורק בזכותכם. אתם, מורים יקרים, גרים בארץ ישראל ושיניתם לו את כל החיים.. הוא רואה אתכם כל יום, לומד מכם ולוקח מכם דוגמא אישית חיובית. פתאום יש להם סדר יום עם לימודים, חוויות, חברים והתוועדויות. בפורים הם 'שולחים' זה לזה משלוחי מנות. ואיך אשכח את עוגת יום ההולדת הוירטואלית שהרב שלח לשלום בער?

 

"חבל שלא יכולתם לראות את דמעות האושר שהיו לו ואת כמות התמונות שהוא צילם במצלמתו את העוגה שקיבל על המסך!".

 

במפגש עם המורות- כן, כשם שיש בי"ס לבנים, כך גם יש בית ספר מקוון לבנות השלוחים- דיברה רעייתו של השליח בברצלונה. בדבריה היא פנתה למורות של שתי בנותיה, חוי ומושקי. "אני לא זוכרת את עצמי בתור ילדה קטנה שאי פעם בכיתי כשהסתיימו הלימודים בבית הספר. אבל כשראיתי את הדמעות של מושקי שלי כשהיא נפרדת מהמורות ומהחברות, בסוף שנה, לא יכולתי להתאפק ובכיתי גם אני. האווירה בבית הספר מאפשרת להן לצאת אחר כך לרחובות ברצלונה כשהן מחושלות ומחוסנות, ומסוגלות להשפיע על סביבתן".

 

 יש הבדל בין הסניף בארץ לסניפים בחו"ל?

 

בשאלה זו פנינו למנהלת בית הספר לבנות בעברית, הגב' חוה קסטל, שהסבירה כי "ההבדל המהותי הוא בשפה, בזמני הלימוד, בשעות ובכמות התלמידים. בכל סניף הכמות היא שונה בהתאם לאותו קהל היעד באותו אזור גלובוס".

 

ומסכמת המנהלת: "היחס המשפחתי והאווירה החסידית החמה שהילדים צעירי השלוחים מקבלים בשעות אלו הן תודות לצוות המורים והמורות המסורים שנותנים את הנשמה. מעבר לידע שהם מעבירים, הם נותנים תמיכה רגשית ועצות בהתמודדות בסיטואציות המיוחדות רק להם.

 

"כל יום בבית הספר הוא מיוחד, זו חגיגה ממש, ואנחנו שמחים לעזור לשליחים הצעירים, שיצליחו בתפקידם ויהיו נרות להאיר".

 

[עיתון בקהילה]