לקח מיוחד ממשחקי הכדורגל

אחד הבחורים שהשתתף תדיר בשעורי הערב של המשגיח ר' שלום שבדרון, החל להחסיר. כך יום, כך יומיים, שלשה. ר' שלום היה נחוש לאתר את הבחור ולהשיבו ללמוד התורה.
בא ר' שלום לבית הורי הבחור, נקש על הדלת והנה הבחור פותח אותה. בתחילה נבהל. ומיד התפתחה ביניהם שיחה מרתקת שבכל פעם שר' שלום היה נזכר בה היה מספר עליה לכל הנמצאים לידו, כאילו הם היו אותו בחור.

ר' שלום: "שלום עליך חביבי. בימים האחרונים לא ראינו אותך. חששנו שמא נפלת למשכב חלילה, או שאירע לך משהו"… הבחור: "לא, כבוד הרב, אני מרגיש ב"ה בטוב. אני גם אוהב ללמוד גמרא, זו ההנאה האמיתית שלי, אלא שהשבוע נאלץ אני להחסיר. בשבוע הבא אחזור להשתתף בשיעור כרגיל ועוד ביתר שאת. ואני מבקש את סליחת הרב על שהטרדתי אותו ובא לראות מה אירע לי".

ר' שלום: "ולמה נאלץ אתה להעדר השבוע, מישהו חולה במשפחה"?
הבחור: "לא, חלילה. יש לי סבה צדדית שמונעת ממני להשתתף השבוע. אך כמו שכבר אמרתי לרב, אני מבטיח להשתתף בשקידה מיד עם סילוק הטרדה הזמנית".

ר' שלום אינו מרפה: "סתם מעניין, אני מאד סקרן לדעת, איזו טרדה יכולה להפריע לבחור כמוך להשתתף בשיעור, שמתקיים בשעה קבועה ומוקדמת, יחסית".

הבחור מנסה להתחמק: "קשה לי לספר. אני מתבייש"…
ר' שלום מדבר על לבו: "למה להתבייש ועוד ממני. ספר לי יקירי ואני מבטיח רק לעזור ולא לכעוס".
הבחור: "לא, איני יכול…זה לא בשביל הרב. בשבוע הבא אשוב לספסלי בית המדרש. אין כל סבה שהרב יהיה מודאג"…

ר' שלום: "אני לא מודאג. סתם סקרנות. ספר לי רק בקצרה, אם זה לא דבר אישי מיוחד, למה השבוע לא ובשבוע הבא כן. מה יכולה להיות הסבה"?

לבסוף רואה הבחור שלא יוכל לו והוא נענה להפצרותיו של ר' שלום והחל לספר:
"את האמת אומר לרב, כי השבוע מתקיימים המשחקים החשובים של השנה בכדורגל, לא בשבת חלילה, אבל בשעות שהשיעור מתקיים בהם. ואני, לדאבוני, לא יכול, פשוט לא יכול, לוותר עליהם. אני מכור לכדורגל"…

ר' שלום שומע את הדברים ושותק שתיקה ארוכה. אחריה הוא מרים את העיניים שופעות אהבת שמים ואדם ואומר: "בני יקירי, שמעתי והבנתי. רק שמעניין אותי מה סוד האושר הזה, שאתה מוצא במשחק הכדור.. אני לא מכיר מספיק את המשחק הזה והייתי שמח מאד לשמוע על מהלך המשחק מקרוב, שמא אני מפסיד דבר מה"…

השיחה עברה לפסים ידידותיים.

ר' שלום התיישב ליד הבחור וזה החל לספר, בהנאה אישית, על המשחק, כשהדברים קולחים מפיו כאילו הוא מתאר את המשחק עצמו: "אם הרב באמת רוצה אסביר לו" – אמר. "במשחק משתתפות שתי קבוצות ואם נרצה להגדיר מהי הצלחה, על רגל אחת, נאמר שמי שמבקיע את השער ובועט לתוכו הוא המנצח. הרגע שהכדור נכנס לשער הוא הרגע הקובע". הבחור סיים את דבריו וניכר היה עליו כי הוא מתרגש. הוא לא האמין שהוא ישב אי פעם ליד הרב ויספר לו סיפורי כדורגל.

ר' שלום העמיד פני תם כמי שאינו מבין ושאל: "מה החכמה הגדולה להכניס כדור לתוך שער? בא איתי ואני אראה לך איך אני בועט עשרים כדורים לתוך השער בזה אחר זה"… הבחור חייך ואמר: "את העיקר שכחתי לספר לרב.ליד השער עומד שומר, בשפה מקצועית קוראים לו שוער והוא משתדל למנוע את הכנסת הכדור לשער ולעצור אותו"… "ואיך מצליחים להתגבר עליו"? – התעניין ר' שלום. "נו, זו החכמה שבמשחק" – השיב הבחור. "זה הסיפוק הגדול של המשחק". – "אני רוצה להבין" – הקשה עליו ר' שלום – "השומר הזה לא הולך לישון? הוא נמצא ליד השער 24 שעות ביממה, אוכל שם וישן שם"?. – "מה פתאום" – פורץ הבחור בצחוק – "בודאי שהוא הולך לישון. הוא נמצא שם רק בשעת המשחק. אחר כך הוא חוזר לחייו". – "אם כך" – מסיק ר' שלום – "מה הבעיה? נבוא בלילה, כשהוא אינו שם ונבקיע את השער ללא כל בעיה"…

הבחור, שעדיין סבר שר' שלום אינו יורד לסוד המשחק, המשיך להסביר, תוך שהוא מרים את קולו:
"דווקא משום כך. דווקא משום שהשומר מסתלק ואין קושי להכניס את הכדור, אין זו חכמה אם מכניסים אותו. החכמה היא בשעה הקשה, כשהשוער עומד ומשגיח. עומדים שם עוד שחקנים שעוזרים לו להדוף את הסכנה. למעשה כל קבוצה מונעת מהקבוצה השנייה להכניס את הכדור לשער שלה".

עכשיו נעמד ר' שלום על רגליו, הביט על הבחור ואמר בקול רם:
"ישמעו נא אוזנייך מה שפיך מדבר. האם לבוא לשיעור בשבוע הבא זו גבורה? אתה הרי רוצה ללמוד ובשבוע הבא אין לך שום מניעה לבוא לשיעור. החכמה ללמוד אז אינה גדולה במיוחד. אבל בשעה שיש מפריע, שעומד בשערי בית המדרש ומונע אותך מלהיכנס אליו, אז צריך לדעת להבקיע את השער. אל נא תפר את כללי המשחק והכנס לשערי בית המדרש ברגע הקשה, כך תהיה אתה המנצח במשחק… ר' שלום הושיט לו יד לבבית ולמחרת, כשהבחור ויתר על משחק הכדורגל והופיע לשיעור הוא עמד לפניו מתוך הערכה".