תראו את החכמה חובקת עולם של גדולי התורה ותבינו מה הגמרא עושה

מתן ישראלי- מהנדס מחשבים, תואר שני מנהל עסקים, מערכות מידע. סרן  (מיל.) מספר על לימודיו באוניברסיטה מול לימודי הגמרא.

למדתי את ההיסטוריה של צרפת ואת הגיאוגרפיה של כל העולם. מה אני יודע מזה היום? מושגים כלליים ותו לא. כשישאלו אותי היום מי זה לואי  ה-14, לא אדע. אני לא זוכר! השקיעו בי שנים של השכלה כללית, ומה אני זוכר מזה? כלום! הסיבה היא מאד פשוטה: כי לא היה אכפת לי מן הדברים! אבל כשלומדים גמרא, אתה מרגיש שאכפת לך. כואב לך שאתה לא מבין "תוספות". כואב לך שאתה לא מבין מהלך "שקלא וטריא" כמו שצריך. למי היה כואב, כשלא זכרתי, מתי לואי ה-14 נפטר

אני רוצה להדגיש עובדה מסוימת: הילדים היום מקבלים אינפורמציה. הם לא מקבלים שכל. בבית הספר הם מקבלים טונות של אינפורמציה. ולא רק בביה"ס אלא גם אח"כ: מהטלוויזיה ומהעיתונות. הם שומעים הכל ויודעים הכל. ילד בן 10 כבר יכול לדעת פוליטיקה. יש לו כבר דעות על כל דבר! אבל מה, הם לא מפתחים את החשיבה. הם מזרימים לו מידע אך לא מפתחים את כלי החשיבה. וזה מה שעושה הגמרא.

 

מתמטיקה לא מפתחת חשיבה?

 

מתן:לא כמו גמרא, כי הגמרא מלמדת אותך לחשוב בתחום החיים המעשיים. מתמטיקה זה דבר מופשט . אתה משכלל את היכולת של המנוע (כלומר של השכל), אבל מה עשית עם המנוע הזה אח"כ? איך יישמת את היכולת שלו?

 

לפעמים אבי אומר "תראה את ההוא: הוא היה בחור ישיבה והגיע להקים אימפריה! ותראה את החבר שלו, גם הוא הצליח מאד בעסקים!" שאלתי אותו: "תגיד לי, איך הוא הצליח להקים אימפריה, אם הוא חסר השכלה? הרי בשביל זה צריך כישורים, לא?! מזה שהוא לא למד דבר הוא הקים אימפריה?! מנין הוא לקח את הכישורים האלה?! כמובן, לא זו המטרה של לימוד גמרא. אבל זה מה שקורה. תראה את החוכמה חובקת עולם של גדולי התורה! קראתי פעם שחברות אמריקאיות לתוכנות מחשבים מחפשות דווקא בחורי ישיבה, כי הם גילו, שלהם כושר  החשיבה הטוב ביותר…

 

לבעל תשובה קשה להגיע להכרה שזה החינוך הנכון. לבעל תשובה יש התמודדות פנימית עם עצמו. כל היום הוא אומר לעצמו: עברתי דרך חינוך מסוימת, למדתי באוניברסיטה, עשיתי תואר שני. אני יודע משהו מהווית העולם והוא לא ידע מזה כלום! אז מה יהיה הקשר שלי לבני? אבל, מצד האמת הוא יודע ש90% ממה שהוא למגד הוא בכלל איננו זוכר. כל מה שהוא למד הופך בעצם לאיזה משקע בתאים האפורים שלו. לעומת זאת, בשעה שהוא מתגבר על איזה סוגיה בגמרא, הוא מרגיש, שנפתח לו צוהר חדש בהבנה האנושית בכלל. אני מרגיש את זה יותר טוב מאדם דתי מלידה, כי אני רואה מה זה עושה לי?

 

התחלתי ללמוד גמרא , אחרי שלמדתי  תחומים רבים ביניהם טכנולוגיה. בזמן מסוים התמחתי גם בתחומים אומנותיים. לעומתם ראיתי איך הגמרא עובדת עלי ולא אני עליה. "חכמה בגוים תאמין" – נכון. אז רכשת ידע, אז אתה יודע משוואת שרדינגר ועוד דברים יפים בפיזיקה. השקעת בלימודים הללו, אז רכשת עולם ומלואו. אבל בגמרא רכשת משהו? הגמרא עבדה עליך. כלומר מצד אחד רכשת ידע, אבל הידע איננו סופי, הוא גורם לך לרכוש עוד ועוד ידע גם באותו קטע. בפיזיקה או ביתר המדעים הלימוד הוא סופי.

 

נכון, שאם למדת משוואות, אתה יכול לבנות על סמך זה דברים מסויימים. אבל בדרך כלל אינך מרחיב אופקים. פתחת כיוון מסויים, ירדת לעומקו – וגמרנו. סגרת אותו. בפיזיקה אולי פעם ב-10 שנים ממציאים משהו, וכולם מתפארים בהמצאה. בשביל המצאה נדירה זו יושבים אלפי פיזיקאים באוניברסיטאות, ומשלמים להם כסף רב, כדי שימציאו משהו. בישיבה אחרי זמן מה אתה ממציא סברות, שה"תוספות" אומר אותם. זה קרה לי אתמול. הקשיתי קושי, שהקפיצה את כל חבורת הלומדים מסביבי, ובסוף התברר, שזה שום דבר, שזו כבר הקושיה של "התוספות"… זה קורה, כשמרגישים את החויות של הלימוד.

 

איך אתה מסביר את התהליך הדינמי הזה, המתחולל בקרבך?

 

מתן:התהליך הדינמי הוא שאני מסתכל על הסוגיא בעיניים חדשות לגמרי. אם נשווה את זה למתמטיקה. שהיא מדע מאד מופשט, הרי כשאתה לומד תיאוריה מסוימת במתמטיקה, היא מוליכה אותך לעוד חישוב מסוים, והחישוב הזה הוא בדרך כלל כל כך מופשט, שאתה לא יודע מה לעשות איתו. בעוד שכאן, בגמרא, מתוך זה שאתה מצליח להבין סוגיות וקושיות של "תוספות" או של רש"י וכו', אתה מצליח להסיק מסקנות, ואתה מרגיש שאתה ממש יוצר את התורה של עצמך, יוצר דברים המשנים ומחדדים את ההסתכלות על חיי היומיום שלך. במתמטיקה אין מושג "מתמטיקה של עצמך". שאף אחד לא יספר לי שיש, כי אני למדתי מתמטיקה בטכניון. במסגרת לימודי התואר שלי למדתי הרבה מאד מתמטיקה. לומדים הרבה תיאוריה, פותרים הרבה תרגילים, אבל אין יצירתיות במובן של להמציא איזו דרך חדשה לעצמך.

 

בתורה, במובן רחב, אתה ממציא לעצמך דרך. נכון שאתה מוצא סימוכין לדבריך במפרשים, בראשונים ובאחרונים, אבל בסופו של דבר זה עם דגש אישי שלך, בדרך מסוימת שלך. אתה נהיה כל כך מחובר לעניין, כי זה הופך לחלק ממך. אמרתי לפני כמה ימים לחבר חילוני: "תראה את דרך התורה. תראה איך כל אחד חי בה כפי שהוא רוצה! בדרך העצמאית שלו! ואת זה אין במתמטיקה. אוי ואבוי, אם תיתן לחמישה אנשים תרגיל, והם לא יגיעו לאותה תוצאה…" בתורה אין תוצאה אחת, ואם זאת הכל אותה תורה.

 

זה האינסוף שבתורה, האלוקי שבה.

 

מתן: נכון! יש מספר שנקרא אין סוף אבל היא עצמה סופית.

אנשים חילוניים אומרים: "אתה מאמין שיש אבסולוטיות בעולם?נכון שלא הכל ידוע לנו, אבל אנחנו מתקדמים! העולם צועד קדימה!" החילוני הממוצע אפילו יגיד לך: "אני מעדיף לחיות בתחושה של אי ודאות, בתחושה שאני לא יודע מהי האמת ואולי האמת נעדרת, אבל אני מכוון לאמת- ולא לחיות כמוך, כמו מי שחושב, שכבר יש לו אמת ואינו ממשיך לחקור ולבדוק, כי הוא מחשיב את עצמו כמי שבירר את האמת!" אני זוכר, שלי עצמי בעבר היה קשה מאד להתמודד עם טענה זו, אבל ככל ששקעתי בתורה, התשובה הלכה והתבררה. איך להסביר את זה למי שרחוק מזה? אינני יודע. זה מאד קשה.