הנשק הסודי [1]

הקשתים דרכו את כלי הנשק, מכונות המצור הוצבו במקומן, המג"דים של צבא אשור קיימו תיאומים אחרונים שלפני קרב. מה שאף אחד לא לקח בחשבון הוא נשק סודי המוסווה בצורת צלוחית שמן… דרמה היסטורית עם משמעות אקטואלית.

 

ערב חג הפסח שנת 701 לפנה"ס. מצבה של ירושלים נראה היה גרוע מאי-פעם. הצבא החזק והאכזרי ביותר בעולם, צבאו של סנחריב מלך אשור, הטיל עליה מצור ודרש כניעה מיידית ללא-תנאי. קודם לכן הספיקו הגייסות האשוריים להכניע את לכיש, העיר השנייה בחשיבותה בממלכת יהודה (אגב, תיאור דרמטי של הקרב על לכיש התגלה על קירות ארמונו של סנחריב בצפון עיראק), ועתה נדמה היה שהקיץ הקץ גם על ירושלים.

 

מול 180,000 החיילים האשוריים ניצבו קומץ של מגנים יהודים דלי חימוש. התקווה לקבלת תגבורת מארצות שכנות אפסה, הסיכוי שסנחריב ישוב ברגע האחרון על עקבותיו התבדתה אף היא. דומה היה ששום דבר לא מפריד בין ירושלים לבין השואה המתרגשת לבוא עליה.

 

שליחו של מלך אשור, רבשקה, נעמד מול שערי העיר הסגורים והשמיע את דרישת הכניעה. הוא היה יהודי מומר ודיבר יהודית רהוטה. חשוב היה לו שהדברים יגיעו לא רק לאוזני המלך אלא גם לאזרחים העומדים על החומה. "אין לכם סיכוי!", הרעים בקולו. "היכנעו, ואולי יחוס מלך אשור על חייכם".

 

בתוך ירושלים סערו הרוחות. סקרים שנערכו בקרב תושבי העיר מצאו שהרוב תומכים ביוזמת הפשרה והכניעה אותה קידם במרץ שבנא הסופר, אחד מבכירי השלטון.  משא ומתן חשאי התחיל בין שבנא לבין נציגי האויב האשורי במטרה להביא להדחת המלך ולכניעת העיר.

 

חזקיהו המלך, שהיה מודע היטב לרשת ההולכת ונכרכת סביבו וסביב העיר, פנה בדאגה לנביא וביקש לשמוע את עצתו. התשובה הייתה חד משמעית: "אל תעשה שום דבר מיוחד! תמשיך בהכנות להקרבת קרבן הפסח כמו בכל שנה!".

 

חזקיהו אינו מתווכח. את דבר הנביא יש לקיים ללא עוררין. הוא מצווה לאסוף את כל הכבשים המצויים בעיר הנצורה ומורה לכוהנים וללויים להכין את בית המקדש לטקס ההקרבה המסורתי כבכל שנה. העם רואה ומשתומם. בחוץ נשמע היטב קרקוש שריוני הברזל של רבבות חיילים אשורים הנערכים להסתערות על העיר. קשתים דורכים את כלי נשקם, מכונות המצור מוצבות במקומות, המג"דים והמח"טים של צבא אשור מקיימים תיאומים אחרונים לפני קרב, ואילו בתוך העיר – חזקיהו המלך אופה מצות ובודק את המרור, והקול היחיד הנשמע בארמון הוא פעייתם של גדיים הנלקחים לבית השחיטה…

 

מנין ביטחונו של הנביא שהעיר תינצל למרות הכול? הרי מאה וחמישים שנה אחר כך נפלה ירושלים לידי נבוכדנצר, מניין הוודאות שהפעם זה יהיה שונה? על איזה נשק סודי הסתמך הנביא כשהורה למלך להמשיך בהכנות החג כאלו לא קרה כלום?   

 

אכן היה נשק כזה, אך גם המרגל האשורי המיומן ביותר לא היה מזהה אותו. היה זה נשק שלא הכיל ניטרוגליצרין ואף לא הפיץ קרינה רדיואקטיבית. למעשה הוא גם לא ירה פגזים או הטיל קליעים חודרי שריון.  הנשק הזה הורכב מצלוחית חרס המלאה ב… שמן זית.

 

תשאלו – איך מסוגלת צלוחית שמן לגרש את הצבא החזק ביותר בעולם?

 

עונים על כך חז"ל: "חובל [סולק] עולו של סנחריב, מפני חזקיהו וסייעתו שיהיו עוסקין בשמנה של תורה". השמן שדלק שעות נוספות בבתי המדרש ואפשר ללומדי התורה לשקוד על תלמודם הוא זה שהפך את קערת התבוסה על פיה. בממלכת יהודה לא היו דיביזיות ולא מפציצי קרב, אך גם לא היו ביניהם בורים חסרי ידע תורני. הם למדו תורה, והכוח הרוחני של התורה הכריע את הכף.

 

בשעות הבוקר המוקדמות של חג הפסח, שעה שמרבית תושבי העיר עדיין נמו את שנתם, נפלה דממת מוות על המחנה האשורי. אלפים מתו על משכבם, אחרים נמלטו חזרה לארצם. בין הבורחים היה גם סנחריב עצמו. במשך הנסיעה הארוכה חזרה לנינווה הוא לא חדל מלהתייסר בתעלומת התבוסה המפתיעה שנחל בשערי ירושלים.  יכול להיות שרבשקה, היהודי המומר, ניסה להסביר לו אבל ספק רב אם המלך האשורי הבין את ההסבר. אחרי הכל מה כבר יכול להבין אדם כמו סנחריב בכוחה של לימוד התורה?…