ויתור גורלי

רגע לפני שעלה לאוניה שתוביל אותו לכס המלוכה העניק הגנרל הרומי מתנה צנועה לחכם היהודי המובס – עיר קטנה בשם יבנה. הוא לא העלה בדעתו אילו השלכות תהיינה לכך

 

קיץ, שנת שבעים לספירה.

 

רוח חמסין לוהטת נשבה על גבעות יהודה הצחיחות שעה שהשיירה הקטנה עשתה את דרכה מכיוון העיר הנצורה לעבר המחנה הרומאי המבוצר. זקיפים נדרכו על משמרתם, וקשתים דרכו את כלי נשקם שעה שהשיירה הקטנה קרבה ובאה, אולם עד מהרה הניחו הללו את כלי נשקם ושבו למשחקי הקלפים והדמקה בהם העבירו את השעות הארוכות. ניכר היה בעליל שמשיירה עלובה זו לא נשקפת כל סכנה לעוצמתה הצבאית של האימפריה החזקה ביותר בעולם.

 

רגעים אחדים לאחר מכן נעמד שליח בהול בכניסה לאוהל המפואר של מפקד החיל הרומאי, הגנרל אספסיינוס פלוויוס. "הוד מעלתו, משלחת של יהודים מבקשת לקבל את פניך", הודיע האיש.

 

"וממתי מטרידים את מנוחתו של ראש החיל בעבור משלחת של ברברים עלובים?", תהה הגנרל בעודו מוריק לגרונו גביע של יין גראפה משובח מכרמי סיציליה.

 

"הוד מעלתו, לא מדובר במשלחת של יהודים רגילים", השיב הרץ בהכנעה. "בראש המשלחת עומד אדם המציג את עצמו בשם רבי יחונן בן זכאי".

 

השם הצית זיק של עניין בעיניו של הגנרל הרומאי. זה מכבר שמע על החכם היהודי הקשיש שכבר מזמן חצה את גיל המאה אך עדיין ניהל בחיוניות רבה את ענייני הפנים והחוץ של העם היהודי הנצור. כיצד הגיע מירושלים הנצורה לכאן? ומה דחף אותו לצאת למסע כה מסוכן?

 

"שלח אותו לכאן", אמר אספסיינוס בעודו נוגס במשמש עסיסי.

 

"שלום עליך אדוני הקיסר", נשמע לפתע הקול מכיוון הכניסה לאוהל.

 

אספסיינוס נרעש. האיש שבפניו הקרין הוד קדושה כמוהו לא ראה מימיו. אך מרעיש לא פחות היה תוכן דבריו.

 

"למי קראת קיסר? הן הקיסר יושב ברומי", אמר הגנרל הרומאי בטרוניה, אך נימה קלה של פליאה התגנבה לכולו. רק מתי מעט ידעו על המהלכים הדיפלומטיים הסבוכים שהתנהלו מאחורי הקלעים באשר לבחירת האיש שירש את כס הקיסרות. היתכן שיש ליהודי הלז מידע מסווג שהוא עצמו אינו מכיר? 

 

"הוד מעלתו", השיב רבי יוחנן. "מקובלנו שבית המקדש ייפול רק בידי אדם 'אדיר'. אין לי כל ספק שימי המקדש ספורים ומכיוון שכך הריני נאלץ להסיק מזאת שכבודו יתמנה בקרוב לתפקיד האדיר ביותר באימפריה הרומית – תפקיד הקיסר".

 

תחושה של קורת רוח פשטה בגופו של אספסיינוס. הוא חש שאבריו מתרחבים משמחה. זה מכבר היה שרוי במתח עקב חוסר ההכרעה בדבר עתידו הפוליטי. יותר מדי אנשים התמודדו על הכס וניצחונו לא נראה מובטח. אבל עתה, אחרי דבריו של החכם היהודי, פשטה בליבו איזו וודאות מוזרה. לפתע הוא ידע שהוא אכן יתמנה בקרוב לקיסר הבא של רומי.

 

הוא פנה לאחד החיילים שעמדו בסמוך לו ופקד עליו: "אמור לראשי הליגיון העשירי, התשיעי והשמיני להכריז באופן פומבי על כך שאני הקיסר הבא. שלח רץ דחוף לקיסריה שיכין את האוניה שלי להפלגה לרומא. הודע לטיטוס בני שיגיע לכאן מיד. אני מעביר לידיו את המשך ניהול המלחמה נגד היהודים".

 

לאחר שסיים לסדר את עניניו נפנה הקיסר בשביעות רצון ניכרת לחכם היהודי שניצב בפניו. "אני חב לך חוב של תודה על הבשורה הטובה שהבאת לי. אתה נראה לי אדם סביר שניתן לנהל איתו משא ומתן. חבל שלא כל יושבי ירושלים הם כמוך. אמור נא לי מה היית מבקש תמורה למעשיך?".

 

"תן לי את יבנה ותן לי לאסוף לתוכה את כל חכמי התורה שינצלו מהמלחמה", השיב רבי יוחנן בשקט.

 

מוחו של אספסיינוס נחרש קמטים. זה עתה חזה בחכמתו של היהודי, מי יודע אפוא איזה מזימה מקופלת בתוך הבקשה הצנועה שהגיש? שמא אין זו אלא מלכודת מתוחכמת?

 

הוא אימץ את מוחו וניסה להיזכר בכל מה שידוע לו אודות יבנה.

 

אהה, כן… עיר מחוז, לא גדולה במיוחד, במרכז השפלה. לא מקום בעל חשיבות אסטרטגית ומדינית. והאנשים שמבקש רבי יוחנן לכנס לשם? אין אלו כי אם קומץ זקנים ומלומדים. לא מסוג החומר האנושי שיש בכוחו לאיים על הלגיונרים בריאי הבשר של רומי, על יחידות הקשתים המאומנות, על גדודי הפרשים המיומנים, ועל מכונות הבליסטרה האדירות המסוגלת לקעקע חומה ענקית.

 

לא, הסיק הגנרל הרומאי בשביעות רצון, יבנה וחכמיה בשום אופן לא יכלו להוות איום על האימפריה הרומאית. אין ממה לחשוש. חבורה עלובה של כמה לומדי תורה ביבנה לא יוכלו לשנות את ההיסטוריה.  

 

…ולא ידע הגנרל הרומי שבזה הרגע הוא הניח את היסודות לקיומו של עם ישראל עד ימינו אנו.