הבקשה האחרונה לפני ההוצאה להורג

מלחמת העולם הראשונה.

תוהו ובוהו שורר בעולם. צבאות ענק מתקדמים ונסוגים לחילופין תוך כדי חילופי אש כבדים הזורעים שמות ומוחקים ערים. מילוני אנשים נמלטים מבתיהם כשבגדיהם לגופם ונודדים על טפם ועל נשיהם בין אזורי הקרבות כצאן ללא רועה. איש אינו יודע מה ילד יום וכמה זמן יארך עד שיתהפך הגלגל לטובתה של אימפריית ענק זו או אחרת.

הייתה זו גרמניה שהשיגה באותן שבועות ניצחונות מזהירים בשדה הקרב וחיילותיה האדירים התקדמו בתנופה לעבר ליבה של רוסיה הגדולה.

בשעת ליל מאוחרת חנה צבא רוסיה ליד העיר טבריק, לאגור מנוחה לקראת היום הבא. שומרים הוצבו הכן כדי להתריע על כל כוונה של האויב לתקוף במפתיע. ריח שריפה נישא באוויר ודי היה בניצוץ קטן שיבליח באפילה, וכל האזור היה הופך לשדה קרב קטלני.

לפתע הבחינו תצפיתני הצבא הרוסי בקרן אור זעירה הבוקעת מביתו של אחד מתושבי העיירה המואפלת. פלוגה שהוצבה בראש הגדוד דרוכה למשימות מיוחדות הוזנקה אחר עבר הבית כדי לעצור את המרגל המאותת לאויב על מקום הימצאם. בתוך דקות ספורות הוקף הבית בעשרות חיילים חמושים בעוד מפקד הכח פרץ פנימה בראש אנשיו.

אל מול עיניהם הנדהמות של המפקד וחייליו נתגלה יהודי קשיש, בעל הדרת פנים, רכון ליד שולחן עתיק על ספר משנה תורה להרמב"ם וכל ישותו מרוכזת בספר המהוה שלפניו, כאומר: "מה לי ולמהומה העולמית?". היה זה רבי אהרון מטבריק. רבה של העיר שנודע ברבים בגאונותו האדירה ובשקידתו העצומה.

מפקד הפלוגה שמהרה לשוב בשלום לבסיסה לא יכול לתת את דעתו באותה עת ולהחליט אם יהודי זה מרגל אם לאו, וכדרכן של החלטות בשעת מלחמה המוכרעות ל'חומרא' פקד על חייליו להוציאו להורג על אתר באשמת ריגול.

רבה של טבריק , אשר ידע והכיר את אכזריותם הרבה של צבאות הצאר הרוסי, השיב לחיילים הנדהמים: "אם אכן נגזר עלי ממרום להיות מוצא להורג, מקבל אני עלי את הדין באהבה. אך בקשה אחת יש לי אליכם, ואנא מלאו נא את בקשתי האחרונה בחיוב. אני עסוק כרגע ראשי ורובי בביאור הלכה תמוהה ברמב"ם, במטותא ממכם המתינו לי מעט עד אשר אבהיר לעצמי את משמעות הקטע המוקשה!"

לתדהמתם של החיילים לא היה גבול. הדבר היה למעלה מקצה השגתם. הנשמע כדבר הזה? קריאה בספר מצהיב כשרובה טעון צמוד לרקה? אך פליאה זו היא שהביאה להיענות בחיוב לפניה נאצלת זו.

בדקות מסמרות שיער אלו, בעוד שעון החול הולך ואוזל, התעמק רבי אהרון בספרו, כשלגבו מכוונים רובים ועיניים משגיחות. לפתע התחולל מפנה מפתיע במצב הצבאי באזור. קול התותחים ההולך וקרב הבהיר לניצבים כי הגרמנים פתחו כפי הנראה במתקפת מחץ רבתי והם קרובים ביותר. החיילים המפוחדים לא השתהו ונמלטו במהרה על נפשם כל עוד רוחם בהם.

רבה של טבריק הגאון רבי אהרון, נשם לרווחה, הודה להקב"ה שהצילו ממות בטוח והמשיך להגות בדברי הרמב"ם.

[מאורות הדף היומי]