"שעת לימוד התורה היא השעה שאני הכי אוהב במהלך השבוע. אין לה תחליף"

איש העסקים רמי לוי מפתיע:

"שעת לימוד התורה היא השעה שאני הכי אוהב במהלך השבוע. אין לה תחליף".

"אני רואה שמאז שהילדים שלי  חזרו בתשובה הם מאושרים. כשהילדים שלי מאושרים, אני מאושר".

"אני מקפיד להניח תפילין כבר 35 שנה, לא פספסתי אף יום".

"הדברים היחידים שבזכותם התקדמתי, הם לא תעודות או תארים, אלא סייעתא דשמיא".

 

אתה רוצה לדעת את סוד ההצלחה?" אומר רמי לוי, "הנה סוד ההצלחה".

 

טובי הכלכלנים בארץ מנסים לפצח את סוד הצלחתו של מי שגדל בשכונת הפחים בירושלים, במשפחה חסרת כל והצליח להפוך חנות קטנה ברחוב השקמה במחנה יהודה, לטייקון קמעונאי המחזיק אחוזים נכבדים בשוק המזון הישראלי. הוא מצליח לשבור את הרשתות הגדולות ביותר בשוק מבלי להשקיע אף שקל אחד בפרסום, שיווק או יחסי ציבור.

 

איך הוא עושה את זה? שואלים כולם. אין ספור טורים, כתבות, ותחקירים נערכו על דמותו בשנים האחרונות. על כולם מרחפת השאלה: 'איך הוא הצליח'?

 

"אספר לך סיפור", הוא אומר לי,  "לפני כ-30 שנה פתחתי את החנות הראשונה שלי בשוק מחנה יהודה. הגיע אלי אחד הרבנים ואמר לי: 'רמי, בא לשיעור תורה'. הלכתי איתו כמה פעמים, אבל ראיתי שהעומס של העבודה מכריע אותי. שאלתי אותו מה אני יכול לעשות? הוא אמר לי תחתום על הסכם יששכר וזבולון עם אברך שיושב ולומד ובשמים יחשיבו לך את זה כאילו אתה בעצמך יושב ולומד. "קניתי את הרעיון ולמרות שלא היה לי הרבה כסף, החזקתי אברך. מאז ועד היום אני מקפיד שיהיו לי אברכים שיחתמו איתי על הסכם יששכר וזבולון. היום יש לי לא מעט אברכים שחתומים איתי על הסכם כזה. מלבד הברכה הרוחנית, אני בטוח שזה עוזר לי לעסקים".

 

עם סלים בשוק

 

השם רמי לוי הפך בשנים האחרונות לאורח קבוע בבתיהם של מאות אלפי ישראלים, הבוחרים לערוך את הקניות השבועיות ברשת, המונה נכון להיום 17 סניפים, אותה הקים רמי בעשר אצבעותיו. המבצעים האגרסביים אותם הוא מציע לקהל לקוחותיו, הביאו אותו לא אחת לעימותים עם המשווקים הגדולים. אך גם הם מתקשים להתמודד עם הפשטות, הפנים המחייכות, הדוגריות הכנה והקסם האישי שלא נגמר. העובדה שהאיש היושב במשאים ומתנים קשוחים על מחירי המוצרים התחיל הכי למטה שאפשר, נותנת לו נקודות לא מעטות, אולי בגלל שבתוך תוכו הוא יודע שהכי גרוע, הוא יחזור לנקודת ההתחלה: לשכונה הירושלמית, מוכת האבטלה.

 

איש לא תלה תקוות בילד הקטן משכונת הפחים בירושלים. ילד קטן, מלא אמביציה, שהמערכת החברתית כמעט לא השאירה לו פתח אחד קטן של תקווה. הוא מפנה את מבטו לחבריו מהשכונה שהלכו למקומות אחרים לגמרי ולעצמו, שכנגד כל הסיכויים, הוא עשה את זה בגדול.

 

איך התחלת? אני שואל.

 

"הכל התחיל בעזרה לאמא שלי", הוא נזכר בחיוך, "כל יום חמישי היה לי מנהג ללכת לעזור לה בקניות לשוק לכבוד שבת. מכיוון שהפרוטה לא היתה מצויה בכיסנו, הייתה אמא הולכת לחנויות של הסיטונאים שהיו מוכרים את הסחורה במחירים סיטונאיים. זה היה הבדל של כמה גרושים, אבל בשבילנו זה היה הרבה. הבעיה היתה שאלה מכרו סחורות בעיקר לחנויות. הסוחרים היו מתרגזים על הלקוחות הפרטיים, זה היה הורס להם את העסק. כל רגע לקוח אחד קטן, המבקש לפרק סטוק שלם בשביל מוצר אחד והם לא היו מסוגלים לעבוד". הוא חושש קצת, אחרי הכל החבר'ה מהשוק הם האנשים המלווים את חייו עד היום. והוא ממהר להסביר, "זה לא שהם היו רעים או משהו כזה, פשוט זה היה הורס להם את העבודה. אני ואמא שלי היינו צריכים להתחנן, כדי לקנות מהם סחורה. מדי שבוע היה התסריט חוזר על עצמו. אנחנו מגיעים, מתחננים, ובסוף קונים את הסחורה מהסוחרים העצבניים. ראיתי את המצב, והחלטתי לפתוח בעצמי חנות, שתמכור במחירים סיטונאיים לאזרח הקטן. באותו זמן אבא שלי קיבל פיצויים מהעירייה, שם הוא עבד. הוא נתן לי את הכסף, והתחלנו לעבוד. פתחתי חנות קטנה של 40 מ"ר, קניתי סחורה מהסיטונאים ומכרתי ללקוחות. שלושה חודשים עבדתי בלי להרוויח, עד שיצרתי קשר בעצמי עם הספקים ששיווקו לסיטונאים. השאר היסטוריה".

 

העזרה שהוא מעניק לאנשים בכלל ולבני משפחתו בפרט והצדקה שהוא נוהג לעשות הן, לדעתו, סוד הצלחתו. "אני רוצה לספר לך משהו. לפני שלושים שנה, קצת אחרי שפתחתי את העסק שלי, הצטברו אלי כמה שקלים. הרווח הראשון מהעסק החדש. היו לי שתי אפשרויות: להשקיע את הכסף בעסק ולנסות להגדיל אותו או לעזור להורים שלי לקנות דירה. עד אז הם היו גרים בדירה שלא הייתה שלהם ובצפיפות איומה. לא חשבתי פעמיים, לקחתי את כל הכסף שהיה לי ורכשתי להורים שלי דירה בשכונת רוממה. אני חושב שזו הייתה ההחלטה העסקית הכי נבונה שהייתה לי בחיים. מאותו יום ראיתי ברכה לא מוסברת בעסק. הכול הלך והתרחב, מבלי שאני כמעט התערבתי. אני בטוח שזה רק בגלל העזרה להורים שלי".

 

אתה עוזר להם עד היום?

 

"היום ברוך ה' הם לא צריכים, אבל כמובן מה שהם צריכים אני לשירותם".

 

אנחנו עומדים ימים ספורים לפני חג השבועות, אני שואל, אתה מסייע ללומדי תורה אבל האם גם אתה עצמך לומד תורה?

 

"כן. פעם בשבוע מגיע למשרד שלי אברך בשם הרב גור ואנחנו יושבים שעה ארוכה ליד השולחן וצוללים לים התלמוד. למרות שאני לא נחשב לאדם חרדי אני יכול להגיד לך, שזוהי השעה שאני הכי אוהב במהלך השבוע. אין לה תחליף".

 

את ילדיך גם חינכת לכך?

 

"בני, מיד אחרי שהוא גמר את הצבא, לקח אברך וחתם איתו הסכם יששכר וזבולון. הייתי גאה בו שהוא עושה את זה. הוא ברוך ה' התקרב ליהדות לחלוטין. הוא יהודי חרדי ובן תורה ולומד כל היום.

 

"למעשה, כל הילדים שלי חזרו בתשובה. גם בתי הולכת בכיסוי ראש ובעלה הולך ללמוד כל יום בכולל".

 

אתה כיוונת אותם לזה?

 

"לא. הם לא שמעו ממני כלום. הכל מגיע מהם. התחזקו לבד ואני שמח מאד שהם שמחים. אני רואה שמאז שהם חזרו בתשובה הם מאושרים. כשהילדים שלי מאושרים, אני מאושר".

 

איך זכית שכל ילדיך ישמרו מצוות? אני שואל.

 

אני מקפיד להניח תפילין כבר 35 שנה, לא פספסתי אף יום ".

 

כשאנחנו מגיעים שעה לאחר צאת השבת למשרדיו הצנועים, אנחנו מגלים משרד שומם. רק איש אחד עומד על משמרתו. באורח פלא זהו דווקא ה'ביג בוס'.

 

את הראיון אותו התחלנו ימים ספורים קודם לכן, שעה שערכנו את הקנייה השבועית בסניף הירושלמי של 'רמי לוי'. כשהגענו לקופה, פגשנו באברך נעים סבר שהעביר בזריזות ובמיומנות המוצרים בקופה. כששאלנו אותו, כיצד אברך כמוהו הגיע לעבודה ברשת לממכר מזון, השיב האברך בגאווה בלתי מוסתרת: "כאן בסניף יש עדיפות, דווקא לעובדים חרדים. כל חובש כיפה שמגיע לסניף, ומחפש עבודה, מתקבל מיד". רשמנו וביקשנו לברר מיהו איש העסקים, שבעיצומם של ימים בהם החרדים הפכו לציבור מושמץ ונרדף, מתעקש להעסיק דווקא אותם. חיפשנו אתונות ומצאנו מלוכה.

 

בכל אחד מ- 17 החנויות אותן מחזיק לוי, הוא בונה בית כנסת גדול, בו מתקיימות כל התפילות במהלך היום. באחת החנויות ("אל תכתוב את השם, אולי האברכים יתביישו"), יושבים בבית הכנסת למעלה ממניין אברכים, החיים מידו הרחבה של לוי. הבית כנסת עצמו שוקק חיים ובמערכת הכריזה של כל 17 החנויות ניתן לשמוע לעיתים קרובות: "תפילת מנחה בבית הכנסת בעוד 10 דקות". לפי החביבות שלו מפגין כשהוא מדבר על בתי הכנסת שהקים, נראה שבית הכנסת הוא עיקר העסק, החנות מסביב משמשת תפאורה כדי למשוך את האנשים.

 

שבת מקור הברכה

 

כשאני שואל אותו עם אלו דמויות רבניות הוא מתייעץ, הוא אומר בחיוך: "כולם רבנים שלי. אני הולך לקחת ברכות מכולם", אך הוא מקורב במיוחד לכמה מהם.

 

בכניסה למשרד ניתן לראות תמונה ענקית בה מצולם רמי לוי לצידו של הגאון רבי חיים קנייבסקי. מתחת לתמונה נכתב משפט אותו אמר הרב קנייבסקי לרמי לוי: "שבת היא מקור הברכה", משפט שאותו אימץ בחום לליבו שנים רבות לפני שנפגש עם הרב קנייבסקי. אצלו ברור מאליו שהעסקים שומרים שבת ללא פשרות.

 

לאחר מחשבה הוא מונה שנים איתם הוא מתייעץ על בסיס קבוע: "הרב נחום הכהן והרב יאשיהו פינטו. עם הרב נחום אני מדבר ממש על בסיס יומי, עם הרבה פינטו קצת פחות, אבל אני בהחלט הולך אליהם ומתייעץ לפני כל החלטה עסקית חשובה".

את הקפיצה הגדולה עשה לוי באמצעות מספר מהלכים שיווקיים מבריקים. היו שהספידו אותו ואמרו כי המחירים הזולים יביאו לקריסתו, אך המספידים טרם סיימו לכלות את דברם ולוי יצא להנפקה מוצלחת בבורסה, שהעניקה שווי אסטרונומי לרשת שבבעלותו. מאז ההנפקה הספיקה החברה לשלש את ערכה בבורסה. הוא אוהב להתגרות ברשתות הגדולות ומדגיש שעושה בכך שירות לכל אחד מאיתנו:"בזכותי כל המחירים בארץ ירדו", הוא אומר.

 

בין אם ירדו המחירים בזכותו ובין אם לא, הצליחה הרשת הקטנה להיות המדוברת ביותר. 'מבצעי השקל' אותם הנהיג בכל סניף חדש שפתח, הביאו את הרשתות הקמעונאיות לסחרור. בעוד הם משקיעים סכומי עתק בפרסום, לוי משקיע את הכספים בהוזלת המוצרים.

 

"למרות שתוקפים אותו, בסוף הצרכן הוא זה שקובע לאן ללכת, והוא הולך למקום שזול".

 

לפני מספר חודשים, סערה המדינה. מפעל עוף העמק. שהעסיק כמה מאות עובדים, נקלע לקשיים. בעליו הודיעו שבלית ברירה הם יסגרו את המפעל וישלחו את מאות העובדים הביתה. לוי שמע על המפעל באמצעי התקשורת, נסע למקום ולאחר מסע ומתן זריז הוא הודיע: אני רוכש את המפעל. מאות עובדים ניצלו. הסיפור הזה יכול ללמד על החשיבה העסקית של לוי.

 

הוא פועל הרבה 'מהבטן'. החלטותיו העסקיות אינטואיטיביות, מלווה בהרבה אמוציות ובמחשבה רבה על העובדים הקטנים.

 

זו הצדקה האמיתית

 

לפני מספר שנים פתח רמי לוי את חנותו הראשונה למגזר החרדי.

 

איך העבודה עם הלקוחות החרדים?

 

"לפני שאני עונה לך אני רוצה לומר לך משהו ומבקש שתפרסם את זה בהבלטה גדולה ככל האפשר. כל חרדי שרוצה לעבוד, יכול לבוא אליי למשרד, ואני מבטיח מעל גבי העיתון שאני אקבל אותו לעבודה . אין כמו העובדים החרדים, ואני מחפש כמה שיותר מהם.

 

"לגבי הלקוחות, אני מרגיש שנולדתי בכדי לשרת אנשים. בעיר ביתר הורדתי את המחיר בסל בעשרות אחוזים. היום יש לנו קופות נפרדות לנשים וגברים, כל מה שהציבור הזה צריך- אני אתן. עד היום אהבו לזלזל בו. כל החנויות אמרו:'אם נביא הכשרים טובים, כולם יבואו בכל מקרה, אז מה צריך להשקיע בניקיון ובשרות' אצלי הלקוחות הם מלכים".

 

לוי, נכון לציבור החרדי לאו דווקא משיקולים עסקיים. "אני חושב שהצדקה הכי גדולה זה לתת לבן אדם אפשרות לקנות בזול. זה יכול להציל משפחה. זה אני הרי יודע מניסיון אישי", הוא אומר, ומוסיף שלתמוך במשפחות של בני תורה, זהו ערך ראשון במעלה בשבילו. "כל ערב חג אני מחלק ל10,000 משפחות של אברכים מוצרי מזון", הוא אומר ומבקש, "את זה אתה לא חייב לכתוב, עדיף שלא. מה שבסתר יותר מהודר.". כשהוא רואה שאני בכל זאת מקליד את הדברים הוא ממש מתחנן: "אני מעדיף שלא ידעו".

 

אני מנצל את ההזדמנות, ושואל אותו כמי שעוסק במתן שירותים לציבור החרדי, מתכונן בימים אלו להעמיק את האחיזה במגזר, כיצד הוא רואה את ההסתה הפרועה המתנהלת בתקשורת נגד הציבור החרדי?

 

"אני מגנה כל הסתה מכל סוג שהוא, אבל אני חושב שנגרם עוול גדול לציבור החרדי. התקשורת מציירת את מי ששורף דגלים כאילו הם חלק אינטגרלי מהציבור החרדי. אני יודע להבדיל בין אלו ששורפים דגלים, שהם מיעוט שולי וזניח, לבין רוב רובו של הציבור. הציבור החרדי מתקשה להסביר את עצמו כהלכה. מי ששורף דגל- אני בכלל לא קורה לו חרדי, לדעתי אין בינו לבין החרדים כל קשר."

 

מה אתם עושים כדי לצמצם על הפערים והשנאה?

 

 "אם נותנים לי את הבמה, אני אומר את דעתי. בכל מקום שאני עולה לדבר אני מעביר את המסר. אני מסביר לחרדים כמה טובים החילונים והפוך. אם כל אחד יעשה את זה המצב במדינה יהיה טוב בהרבה".

 

אני חושב שחשוב להדגיש שבלי אהבת חינם לא נוכל להתקדם לשום מקום. אנחנו נמצאים בימים הכי קשים שהיו לעם ישראל מבחינה ביטחונית, אין לנו זמן להתקשקש עם מריבות פנימיות"

 

לוי רואה בקירוב הלבבות משימת חיים. "כל מי שיקרא לי לצורך קירוב בין אחים, אני בא מיד", ומדגיש שוב, "אני אומר לכולם, בואו נחיה ביחד. 'ואהבת לרעך כמוך' זה כלל גדול בתורה. אם חשוב לי להעביר מסר, זהו המסר".

 

אומרים שהחרדים פרזיטים, אתה עובד עם הרבה אנשי עסקים חרדים, זה מגזר פרזיטי?

 

"כשהתחלתי לעבוד, אחרי הצבא, היה לי בית אריזה קטן. הייתי אורז קטניות שהיו בהכשר של 'מחזיקי הדת- בעלזא'. הייתי משווק לכל החנויות של הציבור החרדי. מאז יש לי טעם טוב בפה על הסוחרים החרדים. הם הגונים, ישרים, ופשוט כיף לעבוד איתם. כל מי שמשמיץ יכול בא לעשות איתי סיבוב ולראות באיזה אנשים מתוקים מדובר. להגיד עליהם פרזיטים? השמצה פרועה!"

 

אומרים שהחרדים מחוסרי השכלה, ולכן לא יכולים להתקדם בשוק העבודה. לך יש תעודת בגרות?

 

"לא. הדברים היחידים שבזכותם התקדמתי, הם לא תעודות או תארים, אלא סייעתא דשמיא ואמינות ביחס ללקוחות והספקים. לא עשיתי כסף בחיים ממה שלמדתי בבית הספר. התואר היחיד שיש לי הוא במכונאות, תואר שעשיתי מיד אחרי הצבא , אבל אף פעם לא השתמשתי בו".

 

 

[בקהילה]