פני מלאך

לומדי הדף היומי באשר הם, יודעים, כי התכונה העיקרית הנדרשת להצלחת הלימוד היא ההתמדה. לא רק עצם העובדה שעליהם להתמיד ולהגיע בכל יום לבית המדרש או אל המשרד בו מתקיים השיעור, כי אם גם הריכוז בשעת השיעור עצמו, שמעלתו עצומה וחשובה להבנת דברי הגמרא לעמקם וזכירתם לאורך זמן.

בנושא חשוב זה גם התבטא פעם החזו"א זצ"ל (באדיבות עורך "מעשה איש"), נוכח בשני בחורים שפסקו לרגע קט מלימודם ושוחחו על הא ועל דא. שני הבחורים הללו גדלו ברבות הימים לתלמידי חכמים גדולים ומפורסמים, ועד היום הם אינם יכולים לשכוח את דברי החזו"א שהתקרב אליהם ואמר באוזניהם דברי כיבושין: "כמה גדולה היא מתיקות ונעימות התורה! אין לשער את הטעם ואת ההנאה אחרי שקידה של שלש וארבע שעות רצופות ללא הפסקה. בלי זה אי אפשר אף לתאר מה היא הרוחניות הזאת, וקל וחומר אחר חמש שעות – כמה רוממות יש! איך אפשר למי שיש לו את האפשרות הזאת, להפסיק את הרציפות, ולהפסיד בידיים נועם כזה?! הרי זה כמו להוריד קדירה המתבשלת מן האש, לתת לה להתקרר ואחר כך להשיבה…". עיניו של החזו"א זצ"ל ברקו והוא הניף את ידיו בהמשיכו את דבריו: "ואחר שש שעות של לימוד, שוכח האדם מכל העולם וענייניו, ומדבק בדברים רוחניים, ואחר שבע שעות האדם מרגיש קרוב לקב"ה ואין לו מהנאות העולם כלום, ומתמלא שמחה, ואחר שמונה שעות אפילו לא נופלת בלבו מחשבה של תאוות וחומריות, וכולו משתוקק לאלוקיו. ואחר תשע שעות כולו קדוש למעלה למעלה, ולאחר עשר שעות – אמר החזו"א: "עין לא ראתה, אין לתאר ואין מילים לבטא את מצבו ורגשותיו".

כמובן שהחזו"א שהתמדתו ויגיעתו בתורה הקדושה אינם ניתנים לתיאור, יכול היה לומר את הדברים ממעמקי ליבו מתוך הוויתו, ואילו אנו נלמד מארחותיו על מעלתה של הרציפות וההתמדה בלימוד התורה.

על החשיבות העצומה שייחסו גדולי ישראל שבכל הדורות, ללימוד התורה ברצף בלא כל הפרעות, נוכל ללמוד גם מהמעשה שלפנינו:

הגאון רבי יוסף תאומים, בעל "פרי מגדים", היה בצעירותו מלמד בעיר קרמארנא הסמוכה ללבוב. את ארוחותיו אכל בבית הורי תלמידיו.

ויהי היום ותכונה רבה ניכרה בבית הורי אחד מתלמידי ה"פרי מגדים". "היום", כך אמר האב לילדיו, "יאכל אצלנו תלמיד חכם גדול". בעלת הבית טרחה והכינה ארוחה ראויה ומכובדת כיאות. מפת תחרה לבנה כשלג נפרסה על השולחן, ובמרכזו הציב בעל הבית בקבוק יין ישן נושן השמור עמו לאירועים נדירים.

הילדים הולבשו בקפידה ופניהם התמימות לבשו ארשת חג. השעה המיועדת לבואו של הצדיק לביתם התקרבה והלכה, וכל בני המשפחה כבר המתינו בפתח הבית כדי לקבל את פני האורח.

שעה ארוכה חלפה, אך דמותו של ה"פרי מגדים" עדיין לא נראתה באופק. בעלת הבית כבר הספיקה להשיב את הסירים אל התנור כדי לחמם שנית את התבשילים, ומשחלף זמן נוסף חילקה מגדנות לילדיה כדי להרגיע את סבלנותם שפחתה והלכה.

"בוודאי הוא שקוע בתלמודו ולא שם לב ששעת צהרים חלפה עברה לה" אמר בעל הבית לילדתו הקטנה, "גשי נא אל בית המדרש, פני אל הרב במלא הכבוד הראוי ואמרי לו שאנו ממתינים".

הילדה נשאה חיש קל את רגליה אל בית המדרש ובני הבית נעמדו שנית על מפתן הדלת כדי לצפות באחותם הקטנה המלווה את הצדיק.

לאחר דקות אחדות שבה הילדה לבנה ומבוהלת כהוגן. מרוב התרגשות היא לא היתה מסוגלת להוציא משפטים מסודרים מפיה, וכל שהצליחו בני המשפחה להבין, היה, שאכן ה"פרי מגדים" נמצא בבית המדרש ודברים נדירים מתרחשים שם. משראה כך אביה, לבש את מעילו העליון ונחפז בעצמו אל בית המדרש. כדי להעביר במדוייק את שראה בעל הבית בבית המדרש, נצטט את דבריו של המספר (בהקדמה לספר נוטריקון) במילותיו הוא: "וילך הבעל הבית בעצמו אל בית המדרש ויתחלחל מאד בבואו אל הבית מדרש, וכראותו כי הולך בבית אנה ואנה ופניו פני להבים ותארו דומה למלאך ה' צבאות, וישב לביתו ויאמר אל אנשי ביתו: הנה איש אלקים קדוש הוא, דומה למלאך ה' צבאות, ומלאך אינו צריך לאכול! נחכה מעט עד יעבור וישוב למדרגת אדם".

צלילי ערב נטו והלילה פרס את כנפיו על העיירה קרמארנא, כאשר סוף סוף הגיע בעל "פרי מגדים" אל בית המשפחה. בכבוד רב התקבל הצדיק ולאחר כמה מילות נימוס, ההין בעל הבית לשאול את אורחו הדגול בדבר המראה רווי ההוד שנגלה לעיניו בבית המדרש. בעל "פרי מגדים" שהיה אחוז בשרעפיו בעת לימודו, כלל לא ידע שהילדה ואביה ביקרו בבית המדרש, ואמר להם שלפני זמן מה, הוא סיים את חיבורו על חלק "אורח חיים" של ה"שולחן ערוך" והיום הוא שיחזר בראשו את כל החיבור כדי לראות אם לא טעה במקום כלשהו. כח ריכוזו העצום והעולם הרוחני בו היה נתון, הרימו אותו בכמה מדרגות אל-על, עד שכלפיו היה הזמן כלא היה וכמובן שלא הבחין כי הגיעה עת צהרים.

ה"פרי מגדים" סיים את דבריו, ובעל הבית הוסיף ואמר לו, שגם ביתו הקטנה התרשמה כה עמוקות למראהו, עד שלא צעקה באזניו בקול גדול, אלא משכה קלות במעילו כדי לעוררו משרעפיו, ומשראתה שאינה נענית פנתה והלכה לה.

בעל ה"פרי מגדים" התרגש לשמוע על תמימותה של הילדה הקטנה שרצתה מחד גיסא לקיים את דברי אביה, ומאידך גיסא נמנעה מלהפריע לגאון שהיה שקוע בתלמודו, ועמד וברכה בחום שתזכה לאריכות ימים ושנים.

רבי יוסף תאומים הבין, כי אם הילדה היתה מפסיקה אותו ממחשבתו העמוקה בה החל מאז שעות הבוקר לחשב בראשו את כל חידושיו, שוב לא היה עיונו כבתחילה, ולמרות שניחן במח חריף לא היה מצליח להגיע לאותה רמת לימוד, ומשום כך בירך את הילדה שתזכה לאריכות ימים.

הכותב מסיים את דבריו ואומר, שאת המעשה הוא שמע מפיה של הילדה עצמה, בהיותה ישישה שעברה את גיל התשעים.

יהי רצון שנזכה לטעום מצוף התורה ולהתענג על זיווה.

 

[סיפור שבועי מבית "מאורות הדף היומי"]