בשביל מה צריך תורה?

לרוב בני האדם יש מצפון ושכל הישר. למה אי אפשר לסמוך עליהם כדי שיכוונו אותנו לעשות את הדבר הנכון? למה צריך מערכת  חיצונית שתקבע מה טוב ומה רע?

תשמעו בדיחה: ה"בוס" של אחד מארגוני הפשע הגדולים הגיע למסקנה שהוא זקוק למנהל חשבונות כדי שיעזור לו בניהול עסקיו המסועפים. הכניס מודעה לעיתון ועד מהרה הופיעו במשרדו כמה מועמדים לתפקיד.

"כמה זה שתיים ועוד שתיים?", שאל הבוס את המועמד הראשון.

"ארבע", השיב הלה בלי היסוס.

"תסתלק מכאן מיד", באה התגובה המפתיעה, "אתה לחלוטין לא מתאים לנו".     

"כמה זה שתיים ועוד שתיים?", נשאל גם המועמד השני.

"חמש", השיב הלה בלי למצמץ, ואף הוא נשלח אחר כבוד לדרכו.

השלישי כבר היה מתוחכם יותר. כאשר הופנתה לעברו השאלה הוא השיב מייד "שלוש!", ומצא את עצמו תוך שבריר שניה בצד הלא-נכון של הדלת.

נותר מועמד אחד אחרון, גבר צעיר וחסר ניסיון שכסס את ציפורניו בעצבנות. "כמה זה שתיים ועוד שתיים?", שאל אותו הבוס בטון מאיים.

והלה ענה בלי לחשוב פעמיים: "כמה שתרצה!".

חייך הבוס בשביעות רצון ואמר: "זה התשובה שרציתי לשמוע. אתה מתאים לעבוד אצלנו".

לעיתים קרובות אנחנו נתקלים בשאלה – בשביל מה בעצם צריך תורה? הרי ביסודו של דבר כולנו אנשים טובים פחות או יותר, לכולנו יש מצפון ואיש מאיתנו אינו רוצה להרע במתכוון לזולתו. למה אי אפשר לסמוך על המצפון האישי ועל השכל הישר שיכוונו אותנו לעשות את הדבר הנכון? למה צריך מערכת  חיצונית שתקבע עבור האדם מה טוב ומה רע?

התשובה לכך היא שיש לאדם נטייה טבעית להגדיר את המושגים "טוב" ו"רע" בהתאם לאינטרס האישי שלו. המצפון והשכל הישר פועלים הרבה פעמים בשיטה של ה"הבוס". הם מספקים לאדם את התשובות שהוא רוצה לשמוע, לא את אלו שמשקפים את האמת המוחלטת.

אני נזכר בקטטה קולנית לה הייתי עד פעם ברחובות תל-אביב. שני נהגים עצבניים ניהלו ויכוח סוער בשאלה למי יש זכות חניה במקום מסוים. אחד מהם הגיע למקום ראשון אבל בעודו מתמרן את הרכב כדי לחנות בזהירות, הקדים אותו השני ותפס את מקומו. שני הנהגים היו משוכנעים לחלוטין שהצדק והיושר עומדים לצידם. הראשון סבר שעצם העובדה ש"תפס" את החניה תחילה ואף התחיל בהכנות מעשיות מעניקים לו את זכות הקדימה. השני היה משוכנע שמכיוון שהחניה היא שטח הפקר שאין לאף אחד בעלות עליו הרי הכלל הנוהג לגביו הוא "כל הקודם זוכה".

המעניין הוא שאילו היו התפקידים ביניהם מתחלפים אזי אין ספק שכל אחד היה משמיע את הטענות של הצד שכנגד באותו להט ובאותה נחרצות…

השאלות הקשות של החיים, כפי שהגדיר זאת פעם אחד חכם, אינם המקרים שבהם צד אחד צודק וצד שני טועה, אלא כאשר צד אחד צודק וצד שני צודק עוד יותר. מי יכריע במקרים הללו? מי יקבע היכן עובר קו האמת?

בשביל זה צריך תורה. כדי שאדם לא ישלה את עצמו לחשוב שהוא מנהל את חייו ביושר ובצדק בעוד שבפועל הוא פשוט מצדיק את כל מה שמתחשק לו ממילא לעשות. כדי לתת בידינו אמת מידה אובייקטיבית של טוב ורע. כדי שלא ננהל את חיינו בשיטות של המאפיה הרוסית.

מילות הפתיחה של עשרת הדברות הן "אנוכי ה' אלוקיך". מסביר אחד המפרשים: "אנך – פלס – ירד לעולם בהר סיני". התורה היא כמו הפלס שמאפשר לבנאי לדעת האם הרצפה שיצק עקומה או ישרה. כאשר מדובר בבניית עצמנו וחיינו מוטב שהפלס שלנו יהיה מדויק ומהימן ככל האפשר.