טיסה לטווח רחוק

בבוקר הוא אברך כולל, אחר הצהריים הוא הופך ל… טייס. ערן חמי מספר על האתגרים והקשיים של טייס בן-תורה, ועל הסייעתא דשמיא לה זוכה מי שמקפיד להתייצב בכולל בשעה תשע אפס-אפס בבוקר, לא חשוב מאיזה מקום בגלובוס הוא חוזר. מיוחד ל'אחינו'

 


מאת: שלום יצחקי – כתב 'אחינו'


 

בגובה של 26,000 אלף רגל מעל המים הכחולים של הים התיכון, לאחר שווידא שכל מערכות המטוס מתפקדות כשורה ושכל הנוסעים חשים בטוב ובנעימים, מעביר ערן חמי את הפיקוד על המטוס לידי טייס המשנה,  נעמד בפינת תא הטייס, מפשיל שרוול, ו… מתחיל בתפילת שחרית.

ככה זה כשהטייס הוא אברך בן-תורה שסדר היום שלו כולל לפחות ארבע שעות לימוד עם חברותות מתחלפות ב'כולל' הסמוך לביתו. הנוסעים הנתקלים לעיתים בדמותו המזוקנת והחבושה בכיפה שחורה, מתקשים להאמין שהאיש שלפניהם הוא הטייס שלהם ולא משגיח הכשרות.

חמי התרגל זה מכבר למבטים ולשאלות הסקרניות המלווים אותו בכל מקום. רק על דבר אחד הוא לא יוותר – על סדר הבוקר שמתחיל בכולל בשעה תשע אפס-אפס בדיוק. "בחברת התעופה יודעים לא לשבץ אותי לטיסות בוקר כי אלו הם שעות הלימוד שלי בכולל", מספר חמי. "מזעיקים אותי רק כשאין ברירה".

מי שבכל זאת ירצה לפגוש את חמי בשעות הבוקר יצטרך לסור לכולל הסמוך לביתו, אלא שאז הוא יוכל לדבר איתו בנושא אחד בלבד – בלימוד.

בהגיע השעה אחת אחר הצהרים מתחולל המהפך. חמי מניח בצד את המגבעת והז'קט, עולה על מדי טייס, תופס מונית שמסיעה אותו לשדה התעופה בן-דוב ומתחיל את המחצית השנייה של סדר יומו, הפעם כטייס מן המניין. את השעות הבאות הוא יבלה בין שמים לארץ, בטיסה ליעדים שונים ומגוונים בארץ ובחו"ל. הטיסות עשויות להמשך שעות ארוכות, ולעיתים אין חמי שב הביתה עד לשעות הלילה המאוחרת. אבל בדבר אחד אתם יכולים להיות בטוחים. למחרת היום, בשעה תשע בבוקר, תמצאו אותו במקום הקבוע שלו בכולל – מול הגמרא והחברותא.

לא פשוט להיות בן תורה וגם טייס. אבל חמי, בדרכו הצנועה והמחויכת, מוכיח שניתן לעבוד גם במקצוע התובעני הזה מבלי לוותר על העקרונות הרוחניים המנחים את חייו. "החברים שלי לעבודה, למרות שחלקם באים מרקע המרוחק מאוד מחיי תורה ומצוות, מכבדים את העובדה שאני עומד על עקרונות היהדות", הוא אומר.

כאשר טסים ליעדים גיאוגרפיים שונים ומשונים עשויים להתעורר קשיים הלכתיים, בפרט בנושאי כשרות ושמירת שבת. אבל חמי קבע עוד בתחילת עבודתו כלל ברזל שממנו אין הוא זז – ככל המדובר בשמירת הלכה אין פשרות ואין וויתורים.

דוגמא מסוימת שנחרתה בזיכרונו הייתה טיסה בלתי נשכחת שגרמה לו לבלות שבת בבית מלון נידח ב…קפריסין. "באופן עקרוני אני מקפיד להימצא בשבת בבית", מספר חמי. "זהו המקום בו צריך יהודי להימצא  בשבת – בחיק המשפחה ובאווירה רוחנית מתאימה. בעבודה יודעים ומכבדים את הכלל הזה. אבל לפני זמן-מה היה צורך לבצע טיסה מסוימת מקפריסין לישראל במוצאי שבת, כאשר היחיד שמסוגל לבצע את הטיסה הוא אני".

חברת התעופה ניסתה למצוא לחמי פתרונות שונים ומשונים, עד שלבסוף הציעה לו את הפתרון הפשוט ביותר: היא הטיסה לקפריסין את הגברת חמי שהגיעה למקום כשהיא מצוידת בבקבוק יין, סיר חמין, פלטה של שבת, צנצנת של 'גפילטע פיש', וכל יתר האבזרים הנחוצים ליהודי כדי לכבד ולענג את השבת כדת וכדין…

למרות הסיפורים הללו, אין ספק שהדבר המופלא ביותר אודות ערן חמי היא הצלחתו יוצאת-הדופן לשלב בתוך סדר היום העמוס הזה גם סדר של לימוד תורה מעמיק ברמה שלא הייתה מביישת אברך כולל מן השורה. הוא לא מבין למה אנחנו מתפעלים מכך. "ברור שאני משתדל ללמוד תורה כמה שאני יכול", הוא אומר בפשטות. "כל העבודות, הטיסות, אימוני הטייס ויתר העיסוקים – הם רק החלק הטפל של החיים. לימוד התורה הוא העיקר".

"אבל איך מצליחים לפנות את הזמן לכך?", אנחנו מנסים להבין.

חמי מתהרהר לרגע. "תראו, זה לא תמיד פשוט וקל אבל יש לנו כלל: 'הבא ליטהר מסייעין בידו'. אם אתה באמת רוצה משהו אתה תקבל סייעתא דשמיא מיוחדת כדי להצליח בכך".

כדוגמא לכך הוא מספר לנו מעשה שאירע לו רק לפני שבועות אחדים: "ביום הראשון שבו מתחיל בכולל 'זמן חורף' [תקופת הלימודים בישיבות המתחילה בראש חודש חשוון ונמשכת לכל אורך חודשי החורף עד לראש חודש ניסן – א"א] הגשתי בקשה מיוחדת שלא ישבצו אותי לטיסה בשעות הבוקר. אומנם לעיתים אין לי ברירה ואני מפסיד את הלימוד בבוקר, אבל ביום הראשון של ה"זמן" היה לי חשוב במיוחד להגיע בזמן גם כדי להתחיל את הלימוד ברגל ימין, וגם כדי שהחברותא החדשה שלי לא יחשוב שאני כבר 'מבריז' לו". 

יום לפני תחילת הזמן קיבל חמי הודעה בהולה מהעבודה – צריכים אותך מחר לטיסה מיוחדת ובשלב זה אין לך מחליף. "הרגשתי צער גדול מאוד על כך", משחזר חמי. "אני זוכר שבתפילה ממש התחננתי להקב"ה שאצליח איכשהו להיות בכולל בזמן". אבל ככל שנקפו השעות הסתבר לחמי שהסיכויים שתפילתו תתקבל הולכים ומצטמצמים – טייס מחליף לא נמצא ונוכחותו האישית נדרשה בשטח.

בבוקר היום הראשון של הזמן חמי השכים קום, התפלל שחרית עם נץ החמה, ומיהר למונית שכבר המתינה כדי לקחת אותו לשדה-דוב. אלא שאחרי נסיעה קצרה נקלעה המונית לפקק תנועה אדיר שהקיף את כל החלק הדרומי של גוש דן. הרגעים נקפו, אך הפקק הזדחל לו בעצלתיים. חמי הרים טלפון לחברה כדי להודיע להם על האיחור. "אולי תבקשו מהטייס הראשי שיבצע את הטיסה במקומי?", הציע חמי לאחראי השיבוצים.

"הטייס הראשי רגיל לקום בשעה מאוחרת", באה התשובה. "גם אם נעיר אותו ברגע זה, בהתחשב במצב הפקקים, אין סיכוי בעולם שיגיע בזמן. אין לנו ברירה, ערן, הכל תלוי בך".

אלא שבאותו הרגע נפתחה הדלת במשרדי חברת התעופה ולתוך החדר נכנס… הטייס הראשי. התברר שבאותו בוקר, בצורה לגמרי לא אופיינית, נתקף הטייס הראשי בחשק מוזר לקום מוקדם ולהגיע למשרד כדי לטפל בסידורים שונים ומשונים. בהתחשב בנסיבות הבלתי צפויות הוא הסכים בחפץ לב למלא את מקומו של חמי ופטר אותו מהטיסה.

חמי הורה לנהג המונית לבצע מיד פניית פרסה ולמהר חזרה הביתה.

"בשביל מה אתה ממהר?", התפלא הנהג, "הרגע קיבלת שחרור".

"אני לא יכול לאבד אף רגע", השיב לו חמי בחיוך רחב. "יש לי עוד חצי שעה כדי להספיק את החברותא שמחכה לי בכולל בשעה תשע אפס-אפס".